עומס קוגניטיבי הוא אחד הרעיונות המרכזיים והחשובים במדעי הלמידה, עם ההשלכות המשמעותיות ביותר ללמידה והוראה.
עומס קוגניטיבי הוא תיאור התחושה הנוצרת כאשר אנחנו מנסות לעבד הרבה מידע בו זמנית ולא מצליחות: כשאנחנו מנסים לזכור מספר טלפון בעל פה, כשנותנים לנו הרבה הנחיות בזו אחר זו, ועד שמגיעים לסוף אנחנו לא זוכרים את ההתחלה, כשאנחנו שומעות משפט ארוך בשפה שאינה שפת אם, ויש שם כמה מילים שהצלחנו לזהות, אבל לא להבין, כשיש לנו משימה מסובכת מידי לפנינו, או תרגיל בחשבון שיש בו הרבה שלבים לעשות ואנחנו לא בטוחות איפה להתחיל.
כמה שאלות נפוצות ותשובות חשובות על עומס קוגניטיבי:
כן!
מדובר בתופעה נפוצה וטבעית שנובעת ממגבלה קוגניטיבית משותפת לכולנו: תכולת זיכרון העבודה שלנו מוגבלת מאוד גם במקום וגם בזמן!!
[כדאי לדעת- זיכרון עבודה, ולא זיכרון לטווח קצר הוא השם הנכון. זו המערכת שהיא "שולחן העבודה" של המוח]
גם, אבל לא רק.
ניסיון לעשות כמה דברים בו זמנית , גורם לעומס קוגניטיבי, כפי שתואר בבלוג בנושא מולטיטאסקינג, בגלל הצורך להחליף באופן תדיר בין המשימות. אבל עומס קוגניטיבי מתרחש גם כשאנחנו מתמקדות בהצלחה במשימה אחת בלבד, שהיא בעצמה מורכבת מידי או מכילה יותר מידי פרטים. כשיש יותר מידי מידע, אנחנו מאבדות חלק ממנו, ולכן מתקשות בעיבוד המשימה.
לא, אבל…
אנחנו לא יכולים להגדיל את תכולת זיכרון העבודה באמצעות תרגול או אימון, לא נמצאה אף שיטה יעילה (וזאת למרות שאפליקציות ומשחקים נמכרו להמונים בכסף רב). אבל יש לנו דרכים רבות, אסטרטגיות למידה ומתודות הוראה, שמאפשרות לנו להשתמש ביכולות אחרות שלנו, בשיטות ובעזרים, כדי להגיעלמצב של שליטה במצב ומניעת עומס. למשל: דירוג הנחיות, בניית משימות בשלבים, הפחתת מידע מיותר בסרטונים ומצגות, שימוש בעזרים חיצוניים כמו נייר ועיפרון, שימוש בשיטות הנסמכות על הידע והניסיון הקודם שלנו ועוד…
תפקידנו כמורות וכמורים הוא לעצב ולהגיש את תכני הלמידה והמשימות באופן שיאפשר עיבוד משמעותי שאינו גורם לעומס קוגניטיבי, תוך התאמה לרמה של הלומדים והלומדות. במקביל ובהדרגה אנחנו גם מלמדים אותם לנהל את העומס בעצמם ולהפוך ללומדים מיומנים יותר.
לפניכם פוסטר שמציג את הנושא בקצרה:
