חשיבה ביקורתית, ויכולות קוגניטיביות גבוהות אחרות, מככבות בכל מקום שיש בו שיח חינוכי, ובצדק. ברור לנו שאם נצליח לצייד לומדות ולומדים ביכולות חשיבה מסדר גבוה - נעניק להם כישורים חשובים, יכולת לחשוב גמיש ויצירתי, לפתור בעיות ולהיות מובילים בתחומם. לא נראה שיש מי שחולק על המטרה הזאת, אבל חשוב שנשאל איך עושים את זה הלכה למעשה?
למרבה השמחה - יש לנו תשובות, המבוססות על מחקר רב.
באותו הזמן, צריך להגיד כבר בהתחלה, שזה יותר מורכב ממה שהיינו מקווים בסתר ליבנו. זה מורכב כי המחקר והניסיון מוכיחים שכמעט אי אפשר ללמד חשיבה ביקורתית בצורה גנרית כמיומנות שתתאים את עצמה לכל הקשר חדש. הכשרה יעילה לחשיבה ביקורתית צריכה להתקיים בתוך הקשר של תחום תוכן וכחלק ממנו וכוללת הסתמכות על ידע קודם ועל תרגול...
פרופ' דניאל וולינגהם, פסיכולוג קוגניטיבי שעושה עבודה נפלאה בהנגשת ממצאי מחקר לקהל מורות ומורים, כתב מאמר מרתק בעניין - והתובנות ממנו מובאות כאן:
כשאנחנו נתקלים בבעייה מסויימת אנחנו קודם כל מפרשים את מאפייני הסיפור, ולעיתים רק אותם. קשה יותר לגלות את מאפייני העומק - גורמי הבעיה האמיתיים. דוגמה ממחקר (ומהרבה שיעורי חשבון) מראה שרק חלק קטן מהתלמידים מצליחים לראות את הקשר בין שתי בעיות עם סיפורי מקרה שונים לגמרי, אבל שיש להן אותו רעיון מתמטי : למשל במחקר רק 19% מהלומדים הצליחו להכיל את מה שלמדו על מציאת מכנה משותף קטן ביותר מבעיה שעסקה ברכישת זרעי ירקות לגינה, לגבי פתרון בעיה אחרת שעסקה בסידור נגני תזמורת בשורות. פשוט - כי מה הקשר בין ירקות ותזמורת?
זה אולי קצת מצחיק, אבל זה מאפיין מאוד מהותי של דרך החשיבה שלנו כשאנחנו לומדים דברים חדשים, וזה קורה לכולנו.
שני עקרונות עוזרים לנו בפתרון בעיות מהסוג הזה:
בניסוי הזה 75% מהסטודנטים ממוצא אמריקאי פתרו את החידה בך שהציעו למלא את התיק בחול ים ולפזר שביל חול בדרך פנימה שבעקבותיו ימצא את הדרך החוצה, אבל רק 25% מהסטודנטים ממוצא סיני הצליחו לפתור אותה. מה ההסבר לדעתכם?
האמריקאים הכירו את האגדה על עמי ותמי שמתארת פתרון דומה, אך בתרבות הסינית אין אגדה מקבילה. יחד עם זאת, כאשר הסטודנטים התבקשו לפתור בעיה המבוססת על אגדה מוכרת בתרבות הסינית - הממצאים היו הפוכים! המסקנה: הרבה יותר קל למצוא פתרון יצירתי, כשכבר נתקלת בו בעבר…
ברור לנו אם כך שחשיבה ביקורתית נסמכת על תחום התוכן. נוסף על הממצאים הנ"ל אנחנו גם מבינים שבעיות בתחומי ידע שונים מתאפיינות במאפייני עומק אחרים ולכן בכל תחום נדרשות מיומנויות ביקורתיות בעלות מאפיינים שונים בעיקרם. ניקח למשל את תחום לימודי המדעים, שיש בו מחקר רב:
בהוראת המדעים חשוב לנו להקנות לתלמידות/ים גם ידע של מושגים ורעיונות בתחום הידע וגם יכולת לחשוב כמו מדענ/ית -כלומר להבין כיצד פועלת השיטה המדעית: איך בונים מודל, מעלים השערה, בודקים אותה בניסוי, אוספים מדדים ומסיקים מסקנות וכו'... אנחנו נוטים להאמין שבעקבות אימון בחשיבה מדעית, התלמידים יוכלו להפעיל אותה בהקשרים חדשים באופן גמיש.. אבל המציאות מלמדת אותנו שמדובר בעניין קצת יותר מורכב, ואפילו פרדוקסלי -
גם חוקרים מנוסים עלולים "ליפול" בחשיבה לא רציונלית במקרים שמחוץ לתחום עיסוקים - למשל להסיק על סיבתיות בין שני גורמים, במקום שיש בו רק מקריות.
באותו זמן, אפילו ילדים צעירים מאוד, בני שלוש בלבד, מסוגלים לזהות מתי סיבתיות קיימת ומתי לא, על פי ניסוי שנערך בנושא.
אזה מה קורה פה בעצם?
ווילינגהאם מסביר שמיומנות חשיבה ביקורתית היא לא באמת "מיומנות" - זה לא משהו שלמדנו ואנחנו יכולים ליישם בכל עת, כמו למשל היכולת לקרוא תוים, או לנסוע באופניים.
כדי ללמד לומדות ולומדים ליישם חשיבה מהסוג הזה עלינו ללמד אותם את דרך החשיבה - אבל זה החלק הקל (יחסית). החלק המשמעותי יותר הוא לאפשר להם ליישם את דרך החשיבה הנכונה בזמן ובמקום הנכון…
אנחנו יכולים ללמד את התלמידים שלנו את דרכי החשיבה המאפיינות למשל "חשיבה מדעית" - ועם קצת אימון הם ילמדו לשאול את עצמם את השאלות הנכונות.
אבל (הנה בא ה'אבל'), זה לא יספיק! נוסף על האסטרטכיה עלינו ללמד את הידע הרלוונטי שיאפשר להם להכיל את האסטרטגיה באופן מוחשי. ועדת מומחים לאומית בארה"ב הסיקה ש:
הוראת התוכן לבדה לא מספיקה לפיתוח מיומנות גבוהות, וכך גם למידה חוויתית המבוססת על חקר ושאינה מחוברת לידע רלוונטי קודם בתחום התוכן.
המחקרים בתחום מוכיחים ששתי הגישות צריכות להתרחש במקביל, ושידע קודם הוא הכרחי לצורך הסקת מסקנות משמעותית על פי הגישה המדעית. חשבו למשל על היכולת לנסח שאלה מדעית לגבי תופעה כלשהי, או היכולת לתכנן קבוצות ניסוי רלוונטיות, או להחליט אילו הגורמים בניסוי ישארו קבועים ואילו ישתנו - ההחלטות הקריטיות בתהליכים הללו תלויות בפרטי ניסוי עצמו, ובהיכרות עמוקה עם מאפייני המערכת והגורמים המשפיעים עליה. למשל בשביל למצוא את הגורם לצריכת דלק שונה בין שתי מכוניות - האם תשוו את גודל המנוע? לחץ האויר בגלגלים או צבע המכונית? הגורם האחרון נראה לא רלוונטי, אלא אם יספרו לכם שהנהג הצעיר שינה את הרגלי הנהיגה שלו בעקבות צביעת מכוניתו באדום. ידע הוא גורם משמעותי ביכולת לפתור את הבעיה, ומשפיע על איכות השיפוט המדעי שביכולתנו לעשות.
הידע הקודם משפיע לא רק על היכולת לנסח היפותזה מתאימה, אלא גם על היכולת לפרש את התוצאות המתקבלות מניסוי - במחקר סטודנטים נבחנו על הידע שלהם בחשמל, ואחר כך השתתפו במעבדת חקר שאפשרה לעשות ניסויים באמצעות סימולציה ממוחשבת של פעולת מעגלים חשמליים. המחקר מצא קשר חזק בין הידע הקודם ובי היכולת ללמוד מעבודת החקר, בין השאר בשל היכולת להסיק מסקונות נכונות מהניסויים.
מחקרים נוספים ומטה-אנליזות מוכיחים שוב ושוב, שהוראת אסטרטגיות בלבד, ללא ידע תוכן משמעותי ומעמיק, לא מביאה תוצאות עבור התלמידים והתלמידות שלנו.
כפי שאתם מבינים ומבינות - מחקרים רבים מעידים על החשיבות של השילוב בין תחום התוכן והוראת אסטרטגיות החשיבה. אנחנו נוטים לחשוב על חשיבה ביקורתית כ"מיומנות" ולעיתים מסיקים בטעות שאנחנו יכולים ואולי אפילו צריכות ללמד אותה במנותק מתוכן - כדי שניתן יהיה להכיל אותה בגמישות בהקשרים חדשים. זה כמובן היה יכול להיות נחמד מאוד, אבל כמי שאחראים לתהליכי למידה של אחרים, עלינו להכיר את הידע המחקרי הרלוונטי שיעזור לנו לחשוב באופן הביקורתי המתבקש ולקבל החלטות מושכלות לגבי דרכי ההוראה המועילות ביותר עבור הלומדות והלומדים שלנו. גם בעידן של ידע זמין ונגיש, למידתו וההעמקה בו חשובים במיוחד משום שזהו הכוח המניע את יכולות החשיבה הגבוהות ביותר שאנו שואפים, אולי אפילו חייבות, להעביר הלאה.
לסיום יש גם המלצות לגבי הוראה של חשיבה ביקורתית:
כדי ללמד חשיבה ביקורתית, מיומנות מופשטת כשלעצמה, צריך להפוך אותה למפורשת ולזמן הרבה תרגול עם דוגמאות מוחשיות. בהניתן תרגול נכון הלומדות ידעו ליישם את האסטרטגיות עם הנחיה, ועם תרגול נוסף - הן ידעו מתי ליישם אותן בעצמן.
Willingham, D. T. (2007). Critical Thinking: Why Is It So Hard to Teach? American Educator, Summer.
Willingham, D. T. (2008). Critical thinking: Why is it so hard to teach?. Arts Education Policy Review, 109(4), 21-32.
לפירוט המחקרים השונים שנזכרו בבלוג, ומחקרים נוספים, יש לפנות למאמר המקורי בקישור
