קריאת חובה

הפעם המלצה על ספר, לדעתנו הוא ספר חובה לכל מורה. זה דוקא לא ספר "טיפים לכיתה" (למרות שיש בו כאלה),  אלא ספר שיתן לכם תשובות בהירות מבוססות מחקר לשאלות הכי עמוקות וחשובות על הוראה ולמידה. התובנות יאפשרו לכם לשדרג בצורה ממוקדת את הדברים הנכונים בדרך להוראה טובה שלא מתפשרת על איכות, ומשאירה חותם אצל הלומדים והלומדות שלכם לאורך זמן.  

הספר מתעמק בתשעה עקרונות המבוססים על מחקר במדעי הלמידה, ומדגים אותם באמצעות הדגמות מהנות ומפתיעות לאורך הספר כולו… הספר מבוסס על מחקרים מובילים, מתאר את החשובים שביניהם בבהירות, וכולל גם הצעות ליישום בכיתה - הכל בשפה נגישה ובתרגום לעברית שעושה את העבודה.

הכותב הוא הפסיכולוג הקוגניטבי האמריקאי פרופ' דניאל וולינגהאם, שכבר שנים משמש קול צלול שמגשר נושאים רלוונטיים ממדעי הלמידה למורות ולמורים. על אף השם הבועט של הספר (והלוא דוקא מוצלח), הגישה בו היא חיובית ומקצוענית. וילינגהם מצליח לחדד את הרעיונות החשובים ביותר (ולפרק כמה מיתוסים) על בסיס המחקר הקוגניטיבי, לתקשר אותם בבהירות ובאופן שמייצר הבנות ותובנות רלוונטיות עבור הוראה בכיתה.  הספר יצא לראשונה בשנת 2009, ובהוצאה מעודכנת בשנת 2021, ועד היום הוא נותר אחד מעמודי התווך של התחום. 

הספר תורגם לעברית, וניתן לרכוש עותק רגיל, או לקרוא את את הפרקים בגרסה דיגיטלית (ותודה להוצאת הספרים של ברנקו וייס שמנגישה את הידע החשוב הזה לקהל הרחב וללא עלות).

הספר מפורסם כמובן ברחבי העולם - ומוערך מאוד, לא מעט קולות מובילים מהללים אותו: 

• דאג למוב (Doug Lemov), מחבר הספר "ל"Teach Like a Champion" -
  "זהו אחד הספרים הברורים, השימושיים והחשובים ביותר על הוראה שנכתבו אי פעם. כל מורה צריך לקרוא אותו."
• בבלוג החינוך הפופולרי "Cult of Pedagogy", ג'ניפר גונזלס:
  "הספר הזה שינה לחלוטין את הדרך שבה אני חושבת על תכנון שיעורים. הוא נתן לי את ה'למה' המדעי מאחורי האסטרטגיות שמרגישות נכון."

9 עקרונות קוגניטיביים: הצצה לפרקי הספר

הספר מחולק ל-9 פרקים, כשכל פרק מציג עיקרון קוגניטיבי מרכזי אחד וגוזר ממנו משמעויות מעשיות לכיתה. לפניכם תקציר:

פרק 1: למה תלמידים ותלמידות לא אוהבים לחשוב?

• העיקרון: בני האדם הם סקרנים מטבעים, איך אינם מצטיינים בחשיבה. חשיבה דורשת מאמץ  ולוקחת זמן ואנחנו נהנים ממנה רק כשהיא בדיוק ברמת הקושי המתאימה - לא קל מידי ולא קשה מידי. הסקרנות שלנו שברירית, וכשהתנאים לא מתאימים אנחנו "בורחים" לקיצורי דרך…
• תובנות לכיתה: תפקידם של מורות ומורים הוא לא רק "לגרום לתלמידים לחשוב", אלא לנהל באופן מחושב את רמת האתגר הקוגניטיבי: לבחור את השאלות בקפידה, לתזמן אותן ולבנות אותן נכון  כדי שהתלמידים יחוו את תחושת הסיפוק הנפלאה של פתרון מוצלח.

פרק 2: איך נקנה לתלמידים ותלמידות את המיומנויות הדרושות להן?

• העיקרון: רכישת ידע עובדתי קודמת לרכישת מיומנות. אי אפשר ללמד "חשיבה ביקורתית" או "פתרון בעיות" במנותק מתוכן. חשיבה ביקורתית בהיסטוריה דורשת ידע בהיסטוריה; חשיבה ביקורתית בתחום המדע דורשת ידע במדע (וזה אפילו יותר ספציפי מזה!). ידע מאפשר לנו להבין, לזכור מידע חדש ולפנות "מקום" בזיכרון העבודה שלנו לחשיבה מורכבת.
  לא בטוחות שזה נכון? הפרק הזה מרתק במיוחד וכולל תיאורי מחקרים וכמה התנסויות שלא כדאי לוותר עליהן! 
• תובנות לכיתה: ידע ומיומנויות הם לא הפכים, ידע הוא הבסיס לרכישת מיומנויות. אנחנו לא רוצים ללמד רק ידע ולהזניח את המיומנויות, אבל אי אפשר לרכוש מיומנויות ללא ידע. לכן אין מה לחשוש וכדאי לעודד את התלמידות/ים ולדרוש מהתלמידים לדעת עובדות. ידע בסיס הוא הכרחי, הוא צריך להיות מעניין, חשוב ורלוונטי, ניתן לרכוש ידע במגוון דרכים, קריאת ספרים היא דרך טובה במיוחד :) 

פרק 3: מדוע תלמידים זוכרים דברים מסוימים אבל שוכחים את מה שלמדו בכיתה?

• העיקרון: זהו אולי העיקרון המפורסם ביותר בספר: "הזיכרון הוא שארית של המחשבה" (Memory is the residue of thought), אולי בגלל התובנה העמוקה שהוא תופס שהופכת חשובה יותר בזמנים כמו שלנו - כשיש מכונות שיכולות "לחשוב במקומנו". למה בדיוק הכוונה? הזיכרון הוא מה שנשאר לאחר שאנחנו חושבים על משהו לעומק. אנחנו לא זוכרים כל מה ששמענו, ראינו או עשינו; אנחנו זוכרים את מה שחשבנו עליו את מה שיצרנו באמצעותו משמעות. הרבה דברים משפיעים על הסיכוי לזכרון משהו כמו רגש, מספר חזרות או מוטיבציה ללמידה, אבל  הדבר החשוב ביותר הוא לחשוב ולעבד את הידע ולחבר לו משמעות.  בפרק תגלו גם מה עושה מורות ומורים לטובים במיוחד, ואיך סיפורים תורמים ללמידה.
• תובנות לכיתה: לקראת כל שיעור חישבו: "על מה אני רוצה שהתלמידים והתלמידות שלי יחשבו ברגע זה?" ועצבו את השיעור ומטרותיו סביב התשובה לשאלוה הזאת. הפרק מציע כמה דרכים מעולות, וגם מזהיר מפני מלכודות דבש (שלא בהכרח עובדות) כמו שימוש ב"תחבולות" למשיכת הקשב או שימוש מוגזם ולא מותאם בלמידה המבוססת על גילוי עצמאי. 

פרק 4: מדוע קשה לתלמידים לתפוס רעיונות מופשטים?

• העיקרון: הבנה עמוקה פירושה היכולת לקשר בין פיסות מידע חדש לידע קיים. אנחנו מבינים עיקרון חדש באמצעות אנלוגיה לידע קיים, ורוב הידע הקיים הוא מוחשי. דוגמאות ואנלוגיות מוחשיות הן הדרך של המוח להבין רעיונות חדשים. המעבר מידע מוחשי (ולעיתים שטחי) לידע עקרוני ועמוק (כמו שהיינו רוצים לראות), נקרא "העברה" (transfer), והוא דורש לרוב ניסיון קודם בהעברה דומה, הדרכה ותרגול רב. הוא קורה לרוב בצורה מדורגת ואיטית - הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לצפות. 

• תובנות לכיתה: לא לוותר על התהליך ובוודאי שלא להתייאש. ידע עמוק הוא מטרה שקשה יותר להשיג ממה שמצופה, אבל הסבלנות והמאמץ משתלמים. חשוב מאוד לעשות שימוש בדוגמאות רבות, ובמגוון אנלוגיות. תכננו משימות סביב הרעיונות החשובים ביותר, ובקשו מהתלמידים והתלמידות להסביר את הרעיונות במילים שלהם ולייצר חיבורים בין נושאים שנראים להם שונים זה מזה, הוסיפו על כל אלו הסברים מפורשים משלכם.

פרק 5: האם תועלת שבתרגול מצדיקה את המאמץ?

• העיקרון: תרגול איכותי הוא הדרך להעביר ידע ומיומנויות מזיכרון העבודה המוגבל שלנו אל הזיכרון ארוך-הטווח, עד שהשליפה שלהם הופכת לאוטומטית. כלומר תרגול הוא הדרך היעילה ביותר להקל על עומס קוגניטיבי. כשהבסיס אוטומטי (כמו לוח הכפל או קריאה שוטפת), זיכרון העבודה מתפנה לטפל בבעיות מורכבות יותר. לכן תרגול הכרחי כדי לחזק את מיומנויות הבסיס בדרך לרכישת מיומנויות גבוהות יותר, המחקרים מראים שלא ניתן לרכוש מיומנות מנטלית ברמה גבוהה בלי תרגול רב, ממוקד ואיכותי. קל לנו להבין שתרגול הכרחי במיומנויות כמו נהיגה, מקצועות הספורט או נגינה - אבל אותו הדבר נכון גם ללימודים עיוניים. תרגול חוזר הוא גם דרך להתגבר על דעיכת הזיכרון ומאפשר שימוש בהקשרים חדשים - כלומר, תרגול מאפשר להשתמש בידע גם בטווח הארוך ובהקשרים מגוונים, וזאת הרי המטרה החשובה ביותר של הלמידה בבית הספר!
• תובנה לכיתה:  מאחר שאי אפשר לתרגל הכל באותה המידה, חשוב מאוד לתרגל מיומנויות בסיס שישמשו את הלומדים בהמשך הדרך לרכישת מיומנויות מתקדמות יותר. את התרגול כדאי לתכנן כך שיהיה מפוזר לאורך זמן רב, ומגוון בין הקשרים שונים, סוגי משימות שונות ומקצועות לימוד שונים אם אפשר. 

פרק 6: מה הסוד? איך אפשר לגרום לתלמידים לחשוב כמו מדענים, מתמטיקאים או היסטוריונים אמיתיים?

• העיקרון: מומחים ומוחיות לעומת טירוניות וטירונים לא לומדים באותה הדרך! מומחים לא רק "יודעים יותר" מטירונים, הידע שלהם מאורגן אחרת! הם רואים "מבני עומק" במקום שבו טירונים רואים רק פרטי שטח. הידע והמיומנויות שרכשו לאורך זמן מאפשרים להם לעבד מידע חדש במהירות ולפתור בעיות מורכבות. אי אפשר לדלג על הזמן הרב שהושקע בלמידה ובתרגול ואין קיצורי דרך, לכן אי אפשר לצפות מתלמידים ותלמידות טירונים שיגלו תגליות, וישאלו שאלות כמו מומחיות ומומחים. עלינו לכבד את מסלול הלמידה וללמד בדרך שתאפשר לתלמידות ותלמידים לרכוש ידע ומיומנויות בהדרגה. בפרק יש מגוון דוגמאות מרתקות ומחקרים שמוכיחים את ההבדלים הללו בבהירות.
• תובנה לכיתה: לא כדאי להציב ציפיות מוגזמות שאי אפשר לממש - אל תצפו מתלמידים "לגלות" בעצמם את מבני העומק. בהחלט כדאי לספר להם על התגליות ועל ההמצאות ולעשות כל מה שצריך בשביל לעזור להם להבין אותן. אפשר בהחלט לתת לתלמידות ותלמידים להתנסות בפעילויות של יצירה וגילוי כמו פרוייקטים באומנות ובמדעים - אבל עלינו לראות שהמטרה כאן היא לא בהכרח "לגלות" או "להמציא" אלא התנסות חוויתית, שיפור המוטיבציה וכדומה. אם אנחנו רוצים להכשיר לומדים עלינו להשתמש בשיטות המתאימות ללומדים באמצע הדרך ולא למומחים שנמצאים בנקודה אחרת במסלול.

פרק 7: איך אתאים את ההוראה שלי לסוגים שונים של לומדים?

• העיקרון: וילינגהאם מנפץ כאן את המיתוס הפופולרי והעקשן של "סגנונות למידה" (ויזואלי, שמיעתי, תנועתי וכו'). הוא מסביר שאין ראיות מדעיות לכך שהתאמת דרך ההוראה ל"סגנון" הנתפס של התלמיד/ה משפרת את הלמידה. המסקנה היא שעל אף שיש הבדלים רבים בין בני אדם שונים - דרכי הלמידה שלנו דומות זו לזו יותר משהן שונות. העקרונות הבסיסיים, כמו אלו שמובאים בספר הזה, תקפים לכולם.  בספר יש התייחסות מעמיקה וביקורתית גם לתיאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר ולפרשנויות השגויות שלה. 
• תובנה לכיתה: פעמים רבות יש לנו רצון ללמד תלמידות ותלמידים לפי המאפיינים האישיים שלהם, אך עד כה לא נמצא כל תמיכה מחקרית ברעיון הזה (אין הכוונה כאן ללקויות למידה!). ההמלצה היא לקחת בחשבון דוקא את המאפיינים של ידע התוכן שאנחנו מלמדים ולהתאים את אסטרטגיות הלמידה לסוג הידע ולמיומנויות שעל הפרק. כמו כן, בהחלט יש ערך בלשנות ולגוון את דרכי ההוראה לטובת כל הלומדים, גם כדי לעזור למקד את הקשב, וגם כדי לאפשר לכל תלמיד/ה להתנסות במגוון דרכים. 

פרק 8: איך אוכל לעזור ללומדים איטיים?

• העיקרון: אנחנו אוהבים למדוד ולהשוות הישגים, ולכן לעיתים בתרבות שלנו "אינטליגנציה" נתפסת כמדד לחכמה ויכולת, ורבים תופסים אותה כמאפיין נתון ובלתי ניתן לשינוי. אך בעוד שלומדות ולומדים נבדלים אלו מאלו באינטליגנציה שלהם - מאמץ מתמיד יכול בהחלט לחולל שינויים באינטליגנציה. המחקר מראה שלסביבה שלנו יש השפעה גדולה מאוד על האינטליגנציה שלנו - והפרק מדגים מספר עדויות מחקריות מרתקות לכך. המסקנה היא שיש לנו הרבה מה לעשות: קודם כל עלינו להדגיש את הרעיון הזה ולעזור לתלמידות/ים שלנו להבין שהיכולות שלהם תלויות במאמץ שישקיעו, אפשר לעשות זאת על ידי השפה שבה אנחנו משתמשים, סוג החיזוקים החיוביים, האתגרים שאנחנו מציבים והציפיות שלנו מכלל הלומדות והלומדים.
• תובנה לכיתה: המסר העיקרי הוא שעלינו לעזור לתלמידות ולתלמידים לגבש תפיסה שלהם כמי שיכולים להתפתח ושהמאמץ שהם משקיעים הוא הדרך להשיג זאת. כדאי לעשות את זה בדיבורים וגם במעשים - לאפשר הזדמנויות להתנסות ולשבח מאמץ והצלחה (מוצדקת שהושגה במאמץ). חשוב להימנע משבחים מאולצים ולא כנים - כי הם מלמדים את ההפך. באותו אופן כדאי להדגיש שכל כישלון הוא הזדמנות ללמידה - זה לא אומר לייצר כשלונות בכוונה, אבל להתייחס אליהם כאבן דרך כשהם קורים. כדאי גם להפוך את המיומנויות שהתלמידות/ים רוכשים למפורשות ולחגוג את ההישגים, הם לא תמיד יודעים לשיים את ההישגים שלהם. לבסוף, זכרו שכדי לעזור לתלמידים שנמצאים לאחור - עלינו להשקיע בהם ואיתם יותר מאמץ (ולא לאפשר להם לעשות פחות!), להציב מטרות ביניים בנות השגה ולעזור להם להשיג אותן. 

פרק 9: ומה עם המוח שלי?

הפרק האחרון דן בתהליכי הלמידה של המורות והמורים! הוא מציע ליישם את כל העקרונות שנלמדו בספר גם בתהליכי הפיתוח וההתפתחות המקצועיים של מורות ומורים. הוראה היא סל של מיומנויות קוגניטיביות מורכבות שניתן לתרגל ולשפר באופן מתמיד. היא לא תלויה רק בכישרון אלא במאמץ ובמיקוד התרגול. וולינגהם מציע תוכנית לפיתוח מקצועי באמצעות עמיתים אשר מיישם את כל העקרונות שנסקרו בספר! הוא מוסיף כמה המלצות שיעזרו לתרגול הזה להיות מוטמע בתוך השגרה העמוסה, ופותח לנו צוהר לעולם משיק של שילוב מדעי הלמידה בתהליכי למידה מקצועיים של מורות ומורים (עוד על כך בקרוב!)

אם הגעתם עד לכאן - אין המלצה חמה יותר מלקרוא את הספר עצמו. הוא קל לקריאה, משובץ בהרבה הדגמות, התנסויות וממצאי מחקר מאלפים, שרלוונטיים מאוד לעבודה היומיומית בהוראה.

מקורות:

למה התלמידים לא אוהבים את בית הספר מאת דניאל וילינגהם - באתר ברנקו וייס

אתר הבית של פרופ' דניאל וילינגהם

‍