בכנס דלתא המקוון שארחנו בתאריך 2.4.25 - ארחנו מעל 100 משתתפים ו-5 מרצים אורחים:
הארי פלטשר ווד - מרצה אורח מאנגליה, מורה להסטוריה בעבר ובעל ניסיון עשיר בפיתוח מקצועי למורות ולמורים על בסיס עקרונות ממדעי הלמידה, שכתב שני ספרים מבוססי מחקר למורים - אחד בנושא פיתוח הרגלים ללמידה, והשני בנושא הוראה מגיבה. בהרצאתו הארי הציג את השאלות העיקריות בהקשר של הוראה טובה - ואת העקרונות החשובים בדרכי היישום.
אחריו שמענו ארבע מורות משלנו, שחלקו את הדרך שלהם ליישם הוראה מגיבה בכיתה:
קתי ביבי - מורה ורכזת ביולוגיה בתיכון אורט גרינברג בקרית טבעון, שדברה על שימוש מושכל בכרטיסי כניסה ויציאה, ובלוחות מחיקים כדי לשמור על רצף תוכני בין שיעורי ביולוגיה בתיכון.
צמרת להב - מורה לאנגלית ורכזת חדשנות בתיכון אורט יגאל אלון בנוף הגליל, דברה על הדרך שלה להנחות תלמידים מתקשים באנגלית בכתיבת חיבור דעה לבגרות באמצעות פירוק המשימה לתתי משימות, יצירת שגרת תרגול מחייבת ומתן משוב מותאם.
חלי בוכריס - מורה ורכזת כימיה, רכזת חדשנות ומצויינות בתיכון אורט אריה מאיר בקרית גת, דברה על תהליך למידה סדור, שיש בו התנסויות משמעותיות ולמידה ממוקדת ומותאמת באמצעות שאלות דיאגנוסטיות.
מעיין לביא סרוסי - מחנכת ומורה לאנגלית בתיכון אורט מקיף עירוני א' באשקלון, דברה על כלים פשוטים שבהם היא עושה שימוש בכיתה כדי לאפשר למידה פעילה לכולם ולעקוב אחרי מה כולם למדו בכיתה.
כל אלו יישומים יצירתיים ומותאמים של הוראה מגיבה! למי שרוצה להעמיק בגישה, מומלץ לצפות קודם כל בסרטון של הארי פלטשר-ווד שמובא להלן - שימו לב:
>> אפשר להפעיל כתוביות אוטומטיות בעברית בממשק של יוטוב
>> הנקודות המרכזיות בהרצאה מובאות גם להלן בכתב ובעברית לנוחיותכם.
2 נקודות ליצירת ההקשר להרצאה:
ראשית מדובר בפתרון לבעיה משמעותית ורוחבית בתחום החינוך, לפי החוקרת מרי קנדי יש ארבע "בעיות גדולות":
המסגרת של הוראה מגיבה נותנת מענה בעיקר לשתי השאלות הראשונות.
מדוע יש צורך במסגרת הזו? הרי אלו שאלות שעל פניו יש להם כבר תשובות, ובכל זאת:
איך מלמדים בצורה טובה ? מדעי הלמידה, המדעים הקוגניטיביים מספקים לנו הרבה מידע לגבי איך כדאי ומועיל ללמוד.
אבל, זה לא תמיד קל ופשוט, יש רעיונות שלא מפורשים נכון, והעדויות המחקריות לא נותנות תשובות לכל השאלות בכל המקצועות.
איך נגלה מה הלומדים למדו ? אנחנו כבר די הרבה שנים מכירים את הגישה של הערכה מעצבת או "הערכה לשם הוראה",
אבל למרבה הצער, גם במקרה הזה לא הוכח שהיישום תורם וזאת בעיקר משום שהרבה פעמים יש נטייה לעשות הערכה שאינה בהכרח "מעצבת" אלא יותר "מסכמת", ואם כן, אז יש מיקוד באסטרטגיות ספציפיות, במקום בצורך הפדגוגי.
יש פה שתי בעיות, ושני כיוונים פוטנציאלים לפתרון, הבעיה היא - שהניסיון מוכיח שקשה ליישם אותם. ההרצאה היום מנסה למסגר את האתגר ולהציג פתרונות סביב הנקודות המרכזיות הבאות:
הארי מציע להתייחס לשלוש נקודת מרכזיות - ומציע יישום מועיל עבור כל אחת מהן:
יש הרבה דברים שהיינו רוצים שהתלמידים ידעו… אבל צריך לזכור שברגע שלמדנו משהו, התלמידים מיד מתחילים לשכוח באופן טבעי, בלי חזרוה ותרגול הידע יעלם…
לדוגמה, אפילו אם אנחנו כותבים תוצרי למידה בהירים ויישמים במערכי השיעור, עדיין יש דרכים שונות ללמד כל תוצר כזה (במצגת יש דוגמה לשלוש שאלות שונת על השוואה בין שברים במתמטיקה) ההצלחה של התלמידות/ים תלויה מן הסתם בדרך ההוראה וברמת הקושי של השאלות (ויהיה קשה לומר במה בדיוק הם שולטים).
לכן ההצעה היא שעלינו להתמקד פחות בתכנון מערכי שיעור הכוללים תוצרים ויותר בהגדרה מאוד ברורה של מה התלמידות/ים צריכים באמת לדעת, ומהי הדרך הטובה ביותר ללמד וללמוד באמצעותה - וזה מה שנכין בתור "מערך שעור" (מציג דוגמה): תוכנית שכוללת את ההסברים הטובים ביותר, המודלים הטובים ביותר והשאלות שהתלמידות/ים אמורים להיות מסוגלים לענות עליהם במהלך הלמידה, והתפיסות השגויות הבולטות בנושא.
בהנתן המידע הברור הזה, תכנון מהלך השיעור הוא כבר משימה קלה למדי.
בכל שיעור יש זמן מוגבל, ובזמן המוגבל הזה צריך לבחור בחכמה את הפעילויות המועילות ביותר שיזמנו לתלמידות/ים שלנו הזדמנות לחשוב לעומק על הדברים החשובים ביותר. מה עושים?
לסיכום, כדי לכלול את הדברים החשובים ביותר בשיעור אחד, להמנע עומס קוגניטיבי של התלמידים ומ"טביעה" שלנו בשלל אפשרויות, מומלץ להתמקד בכל שיעור במטרה אחת בלבד, להפריד מטרות לימודיות ממטרות ערכיות ולתכנן את השיעורים שלנו סביב הזדמנויות משמעותיות לכולם להתנסות בחשבה מעמיקה ומאומצת אודות הידע שנלמד.
לעיתים קרובות אנחנו יודעים להגיד שהתוצרים של התלמידות/ים שלנו הם לא ברמה שלה ציפינו. אבל האם אנחנו יודעים לתקשר בבהירות ובאופן מוחשי מספיק עבור התלמידות/ים שלנו למה אנחנו מצפים, ואיך נראית עבודה טובה? אז מה עושים?
במקום לתת להם קריטריונים להצלחה (באמצעות שיתוף תוצרי למידה ומחוונים למשל) צריך להראות להם מודלים להצלחה - איך נראה בפועל טיעון מוצלח? איך נראה פתרון תרגיל שלם ואלגנטי?
המסר הוא שצריך להשתמש במודלים - תוצרים רצויים כפי שאנחנו מצפים לראותם - ובשלב הבא, לפרק אותם לשלבים ולתת להם להתנסות ביצירתם, צעד אחר צעד.
לסיכום: כדי ללמד כך שהתלמידות והתלמידים באמת ילמדו עלינו להגדיר באופן ברור מה חשוב שהתלמידים ידעו, למקד כל שיעור סביב מטרה אחת ברורה, צריך לתכנן פעילויות שיגרמו להם לחשוב לעומק על הדברים החשובים, ואנחנו צריכים להדגים להם כיצד נראים תוצרים רצויים טובים.
אחרי שלמדנו את התלמידים בצורה ממוקדת וטובה ככל האפשר על פי הנקודות הנ"ל - איך אנחו מגלים מה התלמידות/ים הבינו ואיך אנחנו עוזרים להם להגיע אל היעד.
באופן מסורתי, מה שהרבה מורים עושים לשם כך זה לשאול הרבה שאלות בשיעור, ולעיתים לבדוק את המחברות/עבודות של התלמידים.
החוקר רוב קו (2013), מציע 6 "מנבאים גרועים" ללמידה - כלומר דברים שקל לנו לראות, אבל לא בהכרח מביאים ללמידה טובה, ואלו הם:
הנקודה היא, שהדברים הללו עשויים להיות טובים, אבל הם לא מספיקים כדי לקבוע שהתלמידות/ים שלנו באמת לומדים!
קשה לדעת מה התלמידות/ים באמת למדו כי כוונות טובות זה לא מספיק, ההשפעה לא תמיד בולטת לעין ואנחנו לא בהכרח מסתכלים על הדברים הנכונים.
אז מה אפשר לעשות:
איך? קודם מגדירים מטרה בהירה וממוקדת, ובסוף השיעור משתמשים ב"כרטיס יציאה מהשיעור", כלומר משימה קצרה שלוקחת 2 דקות שממוקדת בדיוק במטרה שהגדרנו לשיעור. קל לבדוק ולתכננן את המטרה לשיעור הבא.
גם במהלך השיעור, מורים צריכים לתפקד כ"קוראי מחשבות" של התלמידות/ים, רובנו שואלים שאלות כלליות "הכל בסדר?", "כולים הבינו?", אבל ברור לנו שאלו לא מספקות את הסחורה. כדי להתמקד בעיקר חשוב לנבאת את הטעויות הצפויות (תפיסות שגויות מוכרות למשל) ולתכנן סביבן (להעזר לשם כך במורות מנוסות ובתוכניות לימוד טובות), ולשאול שאלות עוגן המתמקדות בהם במהלך השיעורים. שאלות כאלו יכולות להיות שאלות סגורות מתוכננות היטב אשר נועדו לטפל בתפיסות השגויות, כמו שאלות דיאגנוסטיות למשל.
כולנו יודעים שמשוב הוא דבר חשוב ובעל פוטנציאל לתרום ללמידה טובה, אבל הוא לא דבר כזה פשוט, נתחיל עם הבעיות:
אז מה עושים?
נותנים פחות משוב, מתמקדים בלכוון את הלומדים למטרה ברורה , מאפשרים לתלמידים להגיב באמת:
דוגמאות -
דברנו על תכנון שיעורים מועיל ויעיל, על דרכים לבדוק מה התלמידים למדו ועל מתן משובי מועיל. אם נקפיד על הגורמים החשובים הללו,
עשויים לקרות כמה דברים מועילים:
קישורים:
Coe R (2013) Improving education: A triumph of hope over experience. Inaugural lecture, Durham University.
