החשיבות של רכישת מיומנויות למידה ומיומנויות מתקדמות (פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית) נמצאת מרכז השיח, ואף עולה לאור השיקולים של למידה בעידן של בינה מלאכותית. לא פעם מנשמעות הטענות שהיום המיומנויות חשובות יותר מידע, משום שהידע זמין. ולא רק זאת - המיומנויות הפשוטות יותר כמו חיפוש מידע, הפקתו, סיכום וכדומה מבוצעות היטב בידי המכונות החושבות.
אבל עבור מי שעוסקים בחינוך והוראה, בכל הרמות, מדובר בשאלה מורכבת יותר וחשובה מאין כמוה - האם הידע עדיין חשוב? האם בכלל ניתן להקנות מיומנויות מורכבות ללא ידע, האם למידת מיומנויות באמת חשובה יותר וצריך לתעדף אותה? ומהן המשמעויות בפועל של קיצורי הדרך הקוגניטיביים שהטכנולוגיה מאפשרת לנו? והאם הם בהכרח חיוביות? לשאלות הללו יש השלכות מעשיות שישפיעו ישירות על היכולות של דור העתיד (כפי שהבחירות של הדורות הקודמים השפיעו עלינו).
המאמר שלפניכם "פרדוקס הזיכרון - מדוע המוח שלנו זקוק לידע בעידן של AI" , נכתב ע"י קבוצת חוקרים רב-תחומיים, ובראשם ברברה אוקלי - שיצרה והובילה את קורס ה- MOOC המיתולוגי כמעט "Learning how to Learn" ב-Coursera המתמקד במיומנויות למידה. היא ממשיכה לעסוק מאז בהוראה וגם בחיבור ההדוק למדעי הלמידה - כך שגם היא, כמונו, נמצאת בנקודת המפגש בין מחקר, הוראה ולמידה מועילה.
המאמר הוא פרק מספר, שפורסם בפרסום מוקדם וזמין בחינם - מתעמק בשאלת חשיבות הידע בעידן שלנו והשפעת היכולת לייצא משימות למכונות (offloading), ומציג גישה ביקורתית מבוססת ונוקבת באמצעות התייחסות לשלוש זוויות מרתקות וחשובות של התבוננות בתהליכי רכישת ידע האנושי ובמסקנות לגבי הדרך השקולה והמחושבת קדימה:
1. הזווית של מדעי המוח - עדויות עדכניות ממדעי המוח לגבי הגורמים המשמעותיים ביותר בלמידה ורכישת מיומנויות שמדגימות בבהירות מדוע רכישת ידע היא עדיין בסיס הכרחי ללמידה, פיתוח מיומנויות והתמחות בכל תחום. ומדוע הסתמכות יתר על עזרים חיצוניים, עלולה לפגוע לא רק בידע עצמו, אלא גם ביכולת פיתוח המיומנויות ופיתוח יכולות לניהול וכוונת הלמידה.
2. הזווית של ירידת קרנן של מיומנויות "שינון" בעולמות החינוך והלמידה - בעוד שבמחצית הראשונה של המאה ה-20 היה דגש על למידה באמצעות שינון ידע, בחלק המאוחר יותר של המאה הקודמת הייתה תנועה חזקה, בכיוון כביכול הפוך. פילוסופים וחוקרי חינוך הדגישו חשיבה מסדר גבוה, לא פעם על חשבון שינון דרכי למידה "פשוטות" אחרות. השינוי התרחש במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות שאפשרו לנו להשתמש בעזרים חיצוניים. בעוד שהשינוי התקבל באהדה רבה ושינה את הגישה החינוכית במרבית המוסדות, נשמעו גם אזהרות מבוססות מחקר על כך שהעדר ידע בסיסי עלול לפגוע דווקא באותו יכולות שאנו שואפים לפתח.
3. הזווית של מבחני האינטליגנציה - במשותף, העדויות שלעיל מצביעות על אפשרות של שינוי מהותי בדרכי החשיבה והמיומנויות הקוגניטיביות, ובדרכים שמוסדות החינוך שואפים לפתח אותן בפועל. אך האם השינויים הללו באים לידי ביטוי באופן חברתי נרחב -בקוגניציה הקולקטיבית שלנו? ואם כן אז איך? החוקרים מביאים כרמז אפשרי לפתרון הבעיה הזאת את המגמות בציונים במבחני האינטליגנציה, ואת שינוי המגמה, מעליה לירידה, שחל בהם בעשורים האחרונים. האם הטכנולוגיה מורידה לנו את האינטליגנציה?
לפניכם סקירה מקוצרת של הטיעונים במאמר לגבי כל אחת מהזויות, ולאחריהם שורה של המלצות הכותבים לאימוץ בינה מלאכותית בצורה מושכלת:
לחלק הזה מוקדש חלק רחב מאוד בפרק, כולל הסברים בהירים, גרפיקה תומכת ומקישורים למחקרים קלאסיים ועדכניים.
1. הידע שאנו רוכשים מקודד במוח באמצעות רשתות של נוירונוים הפועלות בסנכרון, שהקשרים ביניהן מתחזקים כתוצאה משימוש חוזר. בכל פעם שאנחנו שולפים ידע אנחנו למעשה משחזרים אותו מחדש, ועל הדרך נתקלים לעיתים בחוסרים ואף משלימים אותם כמיטב יכולתנו. מכאן גמישותו הרבה של הזיכרון שלנו. כל חוויה היא הזדמנות לשלוף ידע, לקודד מחדש, ולשנות את יחסי הכוחות וחוזק הקשרים. ככל שאנחנו ממשיכים ללמוד ולהרחיב ידע בתחום, אנחנו מוסיפים מושגים לרשתות הללו ויוצרים סכמות - תבניות המיצגות את הידע שלנו ואת המיומנויות שלנו בתחומים מסויימים. ככל שאנחנו חוזרים ומשתמשים בידע בדרכים שונות אנחנו מעצבים את הסגמות הללו, ואלו בתורן משמשות אותנו לחשיבה, התנהגות וקבלת החלטות. השינוי הוא מתמיד.
2. הפעולות הללו מתבצעות במקביל במספר מערכות זיכרון שונות, שיש בניהן קשרים הדוקים:
המערכת ההצהרתית (Declarative) - ידע מודע שאנחנו יודעים לספר עליו: עובדות, רעיונות, ואירועים שקרו לנו.
המערכת התהליכית (Procedural) רכישת מיומנויות, שגרות, תהליכים, ודברים שאנחנו יודעים לעשות אך לא מודעים לדרך, כמו נסיעה על אופניים.
המערכת ההצהרתית קולטת מהר - אבל לעיתים קשה לנו לשחזר את הידע לאחר שלמדנו. המערכת התהליכית - תלויה בחזרות רבות כדי לקבע את הזיכרון, אבל כשזה קרה השליפה קלה, מהירה, אוטומטית.
כחלק מתהליך רכישת מיומנות או התמקצעות, שבמהלכו אנחנו חוזרים ומתרגלים ידע שנרכש באופן דקלרטיבי, הידע מתקבע ומקבלי מאפיינים פרוצדורליים: הוא הופך קל לשליפה ואפילו אוטומטי. למצב הזה יש יתרון גדול, משום שהוא מאפשר לנו לעשות פעולות מורכבות, תוך השקעה של פחות אנרגיה מנטלית. למשל, אחרי ששינון לוח הכפל הופך את תרגילי הכפל לאוטומטיים, אנחנו יכולים לעשות בהם שימוש בקלות בבעיות מתמטיות מורכבות יותר, מבלי להיות תלויים בשליפה איטית ומאומצת.
מה המשמעות של ייצוא (Offloading) מיומנויות קוגניטיביות?
בכל פעם שאנחנו נעזרים בעזרים חיצוניים, ולא מבצעים את הפעולה בעצמנו, אנחנו מחסירים פיסות ידע מתוך רשת הידע, או מונעים מהמיומניות להתקבע. אנחנו עלולים להשאר עם סדרה של תשובות שקיבלנו מכלי חיצוני בלי יכולת לחבר ביניהן או לעשות פעולות משמעותיות באמצעותן.
3. מנגנון חשוב נוסף שבאמצעותו מתפתחות הסגמות שלנו בהדרכה הוא מה שנקרא "טעות ניבוי" (Prediction Error) - הרעיון הוא שהמוח שלנו כל הזמן מנבא מה עומד לקרות על בסיס מה שכבר מקודד בסכמות הקיימות שלנו. בכל פעם שהניבוי מקבל אישוש, אנחנו ממשיכים הלאה כרגיל, אבל בכל פעם כשהניבוי שגוי - המוח מקבל סיגנל חזק שנדרשת למידה, שינוי התבנית הקיימת או עדכון שלה. למשל - כשאנחנו טועים, מופתעים מהטעות, אנחנו מבינים שעלינו ללמוד את המסלול מחדש. או אם עונים תשובה שמתבררת כשגויה, אנחנו מופתעים בתחילה, ומבינים שעלינו לתקן. מדובר במגנון בסיסי, שבו כל טעות בניבוי, מייצרת הזדמנויות ללמידה ומחזקת אותה. מה הקאטצ'? בשביל לייצר ניבויים, בוודאי כאלה מורכבים כמו פתרון של משוואה, או ניבוי תוצאה של ניסוי, או של מהלך הסטורי, עלינו להשתמש בסכמות שלנו - בסך הידע הקיים. בשביל להשתמש באסטרטגיות למידה מאתגרות ויעילות (כמו שליפה מהזיכרון או למידה מרווחת) אנחנו צריכים לאתגר את מה שכבר למדנו ומוטמע (חלקית) אצלנו.
לסיכום, הממצאים ממדעי המוח מדגישים את החשיבות של ההתנסות עצמה, הלמידה, יצירת המשמעות והתרגול הפעיל החוזר והמכוון אחריה, לבניית היכולות הקוגניטיביות, ובוודאי אלו הגבוהות. בהעדרם אנחנו מאבדים את הגמישות, היעילות והמורכבות הקוגניטיבית. מחקרים מראשים שכאשר אנחנו מייצאים משימות לגורמים חיצוניים כמו כלים דיגיטליים, אנחנו זוכרים שהדבר קיים וניתן לחפש אותו, מה שמעמיק את אשליית הלמידה שלנו, כי הידע עצמו לא באמת התגבש או השפיע על דרכי החשיבה שלנו. קלות היצוא של משימות לכלים דיגיטליים עלולה גם לעוות את תפיסת הלומדים לגבי המאמץ הכרוך הלמידה ולהוביל למידה שטחית בלבד שמזינה את עצמה. לכן, בבואנו לבחור כלים "חיצוניים" במטרה לקדם ולפתח אותנו עלינו לדאוג לאיזון בהקשר הקוגניטיבי, ולוודא שאנחנו לא גורמים להם תלות מוגזמת או אפילו חולשה קוגניטיבית.
באמצע המאה ה- 20 מערכות החינוך שלנו הדגישו למידה בע"פ של ידע רב, תרגול מרובה ומבחנים תכופים. בעשורים האחרונים של המאה ה- 20 חלה תנועה חזקה, על בסיס פעולתם של אנשי חינוך והוגי דעו מובילים רבים שהדגישו את החשיבות של כישורי חשיבה גבוהים על פני שינון ידע. המעבר הזה התרחש מסיבות רבות והתקבל באהדה בציבור. הוא גם התרחש במקביל לפיתוחים דיגיטליים כמו המחשבו, ואחריו המחשב והאינטרנט, שאפשרו שוב לייצא חלק מהפעולות הקוגניטיביות, מה שרק הצדיק את המעבר הזה.
אבל בהמשך למה שלמדנו מהחלק הקודם, המחקר מראה שויתור על רכישת ידע וחזרה עליו לצורך העמקה במיומנויות גבוהות משנה לא רק את היקף הידע עצמו אלא גם את התהליכים הקוגניטיביים והמטה-קוגניטיביים שמניעים את הלמידה ויוצר תלות בכלי החיצוני.
הביקורת הזו אינו חדשה, החוקר ED Hirsch הראה כבר בשלהי המאה הקודמת שהעדר ידע פוגע ביכולות הבנת הנקרא וחשיבה ביקורתית. חוקרים הראו שאפילו יכולת החיפוש המושכלת האינטרנט נפגעת בהעדר ידע. ממצא נוסף, שנידוע כ"אפקט גוגל" - מראה שכאשר אנחנו מצפים שנוכל למצוא את המידע, אנחנו זוכרים איפה המידע נמצא, ולא את הידע עצמו. יש פה חלוקת עבודה מחודשת, שיכולה להיות יעילה מחד, אבל יש לה השלכות על דרכי החשיבה שלנו מאידך. חשבו על זה כך: אם במהלך למידה עלינו לנהל את כל מאגרי המידע שעומדים לרשותנו, במקום את הידע עצמו בתוך ראשנו - העומס הקוגניטיבי, שניסינו להפחית, גדל למידה כזאת שלא מאפשרת את ביצוע המשימה בפועל.
לסיכום, האופנה החינוכית של התמקדות בכישורים גבוהים במקום ברכישת ידע, בגלל עליונותם של הכישורים הללו, ובגלל אמצעי העזר החיצוניים - משפיעה על יכולות הלמידה והפיתוח של אותן המיומנויות שביקשנו לטפח. חובתנו לגשת לעניין באופן מושכל ומבוסס מחקר, בעיקר כעת, כשהכלים הדיגיטלים העומדים לרשותנו כמו הבינה המלאכותית, יכולים לעשות בשבילנו הרבה יותר.
ראינו שהתמורות ההיסטוריות וההתפתחויות הטכנולוגיות מביאות אותנו לשינוי דרכי החשיבה והחשיבה על החשיבה, כמו גם על שינוי במגמות חינוכיות - הסתמכות רבה יותר על עזרים טכנולוגיים, וזניחה של שינון ידע לטובת דגש על יכולות קוגניטיביות גבוהות. עולה השאלה האם לשינויים הללו יש השלכות על הקוגניציה של האנושות באופן כללי? מבחני האינטליגנציה והתמורות שחלו בציונים בהם לאורך השנים, מהווים מעין מחקר טבעי גדול - ומספקים לכך רמזים.
אז האם האינטליגנציה שלנו יורדת? בקיצור, התשובה היא כנראה שכן…
אפקט פלין (Flynn) הוא הממצא שלאורך העשורים הראשונים של המאה הקודמת נמדדה עליה מתמדת בתוצאות מבחני ה- IQ ברחבי העולם, כשלוש נקודות בממצוע לדור. אבל המגמה הזאת התהפכה - מאמצע שנות השבעים של המאה הקודמת החלו מזהים ירידה מתמדת (כשבע נקודות בדור) שבאה לידי ביטוי בעיקר בקרב שורה של מדינות מפותחות, בעוד שבמדינות המתפתחות העליה נמשכה.
אי אפשר להתעלם מכך שהירידה הזאת מתרחשת במקביל לשינויים עליהם דברנו: הדור הראשון שהדגים ירידה הוא ילידי אמצע שנות ה- 70 של המאה העשרים - בדיוק אותו הדור שבו נכנסו המחשבים לבתי הספר והורגשה לראשונה ההשפעה של גישות למידה קונסטרוקטיביסטיות המדגישות כישורים גבוהים על פני שינון ידע (במדינות המפותחות). כמובן שנחקרים כיוונים אפשריים שונים להסבר, אך נראה שמדובר בעיקר בשינויים סביביתיים ותרבותיים (ולא ירידה במוטיבציה, שינוי תזונה והשפעת זיהום האויר למשל).
עוד ממצא מעניין הוא שהירידה ניכרת בעיקר במבחני אוצר המילים, ידע והבנה, ופחות בהיבטים של מהירות העיבוד ויכולות לא מילוליות.
מדובר פה בקשר מורכב ולא נכון לקפוץ למסקנות פשטניות, אך המחקר מראה שיש כאן קשר ליכולות קוגניטיביות. העדויות הללו דורשות כמובן, מחקר נוסף.
בני האדם השכילו להשתמש במגוון שיטות וכלים כדי לאפשר חשיבה יעילה יותר ותוצאות משוכללות יותר, למדנו לאורך ההיסטוריה לייצא (Offload) חלק מהעומס לכלי חיצוני כדי לשפר את החשיבה - רשימות, שימוש בסמלים, בשפה ועוד... - וגם הצלחנו בכך מאוד.
האתגר היום הוא שהכלים החיצוניים התקדמו משמעותית בזכות הקדמה הטכנולוגית והם מאפשרים לנו לייצא עוד ועוד מהיכולות שלנו אליהם. השאלה היא האם הייצוא לכלים חיצוניים מתוחכמים כמו מנועי השפה הגדולים, ממשיך לשכלל את היכולות שלנו או אולי פוגע בהן. הדילמה שלנו מתעצמת והצורך באיזון מושכל הופך קריטי.
אנחנו כבר רואים היום במחקרים חדשים, את ההשפעה של שימוש בכלי AI ללמידה - הלומדים מצליחים להשיג תוצאות טובות יותר בזמן הלמידה, אבל הביצוע העצמאי שלהם, נפגע. הם גם מציגים "עצלנות קוגניטיבית" - ומפעילים פחות חשיבה ומטה-קוגניציה בזמן הלמידה. באותו הזמן, אנחנו מוצאים גם דוגמאות שבהן נעשה שימוש מושכל בבינה מלאכותית ללמידה שהניבו תוצאות טובות.
אז מהן ההמלצות מבוססות המחקר?
1. אמצו אתגרים בלמידה - אסטרטגיות המסתמכות על מאמץ מבוקר (Desirable Difficulties) תורמות ללמידה, ויש מחקרים שממליצים לשמור על כ- 85% הצלחה כדי להתקדם בלמידה. חשוב לאפשר ללומדים וללומדות שלנו מקום וזמן בכיתה לחקור ולהתאמץ לפני שמספקים להם עזרה בדרך כלשהי.
2. אל תזנחו למידה וחזרה על ידע בסיסי - אלו הם אבני הבניין החיוניות של כל מה שיבוא בהמשך. אין צורך ללמוד בעל פה לעייפה, אבל אפשר להכניס תרגול מתמיד וחזרות למידה מרווחות (באמצעות טכנולוגיה למשל), שיאפשרו להם לשלוט במושגים הבסיסיים.
3. עשו שימוש בתרגול לרכישת מיומנויות תהליכיות (פרוצדורליות) ללא עזרה חיצונית - למשל תרגילי חשבון, תרגול כתיבה, הקראה בקול ובע"פ של יצירות משמעותיות. זו לא חזות הכל, אבל אלו עדיין היכולות הבסיסיות.
4. השתמשו בכלי בינה מלאכותית כתוסף ולא כתחליף, ועשו זאת באופן מכוון ומתוכנן. דאגו לכך שהלומדים שלכן נשארים פעילים ועושים את הצעדים החיוניים בעצמם. בינה מלאכותית יכולה לשמש בשלבי הכנה ואולי לצורך בדיקה ומשוב - אך עשו זאת באופן מושכל ומתוכנן שמשאיר את הלומדים פעילים.
5. עזרו לתלמידות שלכן לבנות מבני ידע פנימיים - ליצור קשרים משמעותיים בין מושגים ורעיונות. מפות למידה עשויות להיות דרך לעשות זאת, אך צריך להיזהר ממצב שבו הידע נשאר על הנייר ולא מיוצג אצל הלומדים והלומדות. שאלות עומק (למה? איך?) והנחיה לחשיבה רפלקטיבית מעמיקה על ידע שנרכש, כמו אסטרטגיות מועילות אחרות, יכולות לסייע בכך.
6. למדו את התלמידות והתלמידים שלכם לחשוב באופן מטה-קוגניטיבי - עזרו להם להבין ש"לדעת איפה אפשר למצוא מידע" זה לא כמו "לדעת באמת". עזרו להם לחשוב על הקשר בין אסטרטגיות הלמידה והתוצאות שלהן - האם הם באמת מסוגלים ליישום את מה שהם יודעים, או את מה שהן חיפשו?
לסיכום, אנחנו רוצים שהתלמידות והתלמידים שלנו ישלטו הטב בטכנולוגיה, אבל יהיו גם ידענים ומומחים - תכונות אלו משלימות זו את זו. רק כך הם יוכלו להשיג את מה שאנחנו מבינים היום שצריך בעידן של בינה מלאכותית - יכולת לקבל החלטות מושכלות, לבחון כל תוצר בביקורתיות, לשאול שאלות טובות ולהשתמש בעזרים הדגיטליים כדי להעצים את הביצועים שלהם, ולא ככדי לשמש להם כקביים או כפלסטרים.
זכרו שרכישת ידע היא לא אופנה חינוכית שחלפה מהעולם, אלא עמוד תווך של תפקוד קוגניטיבי משוכלל. המחקר במדעי המוח מחדד ומחזק את התובנות שלנו: אנחנו זוכרים מה שאנחנו מתאמצים בעבורו, מצטיינות במה שאנחנו מתרגלות ומתאמנות להשיג, ואנחנו מבינים את מה שאנחנו מפנימים.
מקור:
Oakley, B., Johnston, M., Chen, K.-Z., Jung, E., & Sejnowski, T. (2025). “The Memory Paradox: Why Our Brains Need Knowledge in an Age of AI.”
In The Future of Artificial Intelligence: Economics, Society, Risks and Global Policy (Springer Nature, forthcoming).
