חכו (עוד) רגע!

זמן המתנה בין שאלה לתגובה משפר את איכות השיח ואיכות הלמידה משאלות בכיתה

שאילת שאלות בכיתה לצורך בדיקת ידע, בדיקת הבנה, יצירת ניבויים או תרגול ידע קודם היא אסטרטגיה יעילה ומומלצת מאוד.  לכן, תמיד כדאי לחשוב איך ליעל ולשפר אותה - משום שהיא משפיעה על הקשב, רמת המעורבות, רמת עיבוד הידע והשליטה של הלומדים והלומדות. איך משפרים? אפשר לשפר את איכות השאלות, ואת מספרן, את דרכי מתן המענה כך שיערבו את כל הלומדים וגם - להאריך במעט את זמן ההמתנה בין שאלה לתשובה ובין תשובה לתגובה. מסתבר ששנייה אחת או שתיים יכולות לשנות הרבה-  גם באיכות התשובות, גם ברמת המעורבות של הלומדות והלומדים ואפילו בתחושות המסוגלות ובאקלים הכתתי. 

כמורות/ים, אנחנו מכירים את הדילמה, איך להתמודד עם השקט בין שאלה לתשובה, ויותר מזה - איך להימנע מזמני המתנה ארוכים מידי או משיעור שמאבד את הקצב שלו.  הדינאמיות חיונית, ויחד עם זאת היא צריכה להיות מתאימה - כי לא תמיד מהר יותר זה מועיל יותר, ומסתבר שיש על זה מחקר מאיר עיניים - ומסקנות שאפשר לאמץ!

המחקרים בתחום לא בהכרח חדשים, כבר  לפני עשרות שנים החוקרת מרי באד רואו (Mary Budd Rowe), ערכה סדרה של מחקרים שבהם מדדה את זמני התגובה בין השאלה לתשובה ובין התשובה לתגובה, וכן את ההשפעות של שינוי קטן (שניה או שתיים!) על איכות התשובות, ועל התנהגות הלומדות/ים והמורות/ים. המורה האנגלי קרייג ברטון, (שיש לו ספר מצוין וערוץ יוטיוב ששניהם נקראים Tips for Teachers) - מתייחס לנושא גם בהיבט התיאורטי וגם הפרקטי:

שני סוגי "זמן המתנה" והתוספת הקטנה שתופסת

המחקרים הראשונים חשפו תופעה גורפת: מורות/ים בדרך כלל ממתינים שנייה אחת או פחות בממוצע לתגובת תלמיד לאחר שאלת שאלה. יתרה מכך, גם לאחר סיום דברי התלמיד/ה, המורה מגיב/ה או מציע/ה את השאלה הבאה אחרי פחות משנייה אחת בממוצע.

בפועל, זמני המתנה קצרים כאלו עלולים לשטח את התשובות (ואת תגובות המורה אליהן), לייצר שיח רדוד, ולמנוע תגובות מורכבת ויצירתית שדורשות עוד כמה רגעים של מחשבה. מאחר ששאלות הן כלי יעיל מאוד לעידוד מעורבות קוגניטיבית בכיתה, חשוב לנו להשפיע על איכות המעורבות שהן מייצרות!

במחקרים נמדדו שני זמני המתנה:

זמן המתנה 1: בין סיום שאלת המורה לבין תחילת תגובת הלומדות/ים.

זמן המתנה 2: בין סיום דברי הלומדות/ים לבין תשובת לומד/ת נוספ/ת או תגובת המורה.

המחקר מראה שהשהיית התגובה לכדי  3 שניות בממוצע (או יותר), יכולה להביא לשינויים דרמטיים הן אצל הלומדות והלומדים והן אצל המורות והמורים שלהם. כלומר המתנה של שניה או שתיים נוספות יכולה לייצר שינוי של ממש! 

היתרונות  של המתנה קצת יותר ארוכה

כאשר המורים מאטים באופן מודע ומגיעים לממוצע של 3 שניות המתנה ומעלה, מתרחשים השינויים החיוביים הבאים:

אצל הלומדות והלומדים:

  • התשובות שלהם מדויקות יותר -  הזמן מאפשר להם לעבור מתגובה רפלקסיבית קצרה, לתגובה שעוצרים רגע לחשוב עליה.
  • התשובות ארוכות ומורכבות יותר: אורך התשובות גדל במאות אחוזים, והן הופכות למורכבות יותר וכוללות הסברים וטיעונים לוגיים, במקום רק צירופי מילים קצרים.
  • יותר תשובות מתלמידות/ים שלא נוהגים להשתתף בדרך כלל מי שנוטים לנחש או פשוט לא להשתתף בפורמט שמרגיש עבורם תחרותי או מלחיץ מדי, מקבלים הזדמנות לחשוב ולענות. 
  • איכות השיח משתפרת: יש יותר הקשבה לאחרים, פחות הימנעות, ויותר העלאת רעיונות והצעות חדשים.

בנוסף המחקרים מראים גם, אוירה רגועה יותר שמתבטאת בכיתה קשובה יותר, שיפור בביטחון העצמי, וגם שיפור בהישגים בביצועים במבחנים שיש בהם שאלות מורכבות. 

ומה אצל המורות והמורים?

  • השיח הופך ליותר קוהרנטי ופחות מקוטע - תשובות מורכבות יותר מהלומדים, מקבלות תשובות ממוקדות יותר מהמורה.
  • נשאלות פחות שאלות ע"י המורה, והאופי שלהן משתנה: יותר בקשות להבהרה, דיוק, העמקה ובקשת עמדות נוספות, כתגובה לתשובות הלומדות/ים.
  • יש יותר תשומת לב ואף ציפיות גבוהות יותר מלומדות/ים שבעבר נטו להיות "שקופים", משום שנטו להשתתף פחות

טיפים ליישום בכיתה

לזמן המתנה ארוך יותר יש יתרונות פוטנציאליים ברורים בשיפור השיח בכיתה, רמת החשיבה, והתחשה הכללית. יחד עם זאת, מדובר במיומנות שדורשת תרגול ואף התגברות על הרגלים קיימים. עצות מעשיות למורים:

  1. עבור שאלות פשוטות יחסית המתינו שלוש שניות לפחות, לשאלות מורכבות יותר - כדאי לחכות יותר (אפילו 10 שניות).
  2. מצאו לכם דרך שעובדת כדי לספור את השניות: אפשר לספור בלב "עשרים ואחת - עשרים ושתיים - עשרים ושלוש" קרייג ברטון מספר שהוא מוסיף הקשה באצבע על הרגל או על כף היד בזמן שהוא ממתין.
  3. כדאי להשתמש יותר בשאלות שמייצרות השתתפות של כולם, כמו שימוש בלוחות מחיקים או בקשה לכתוב במחברת, הכתיבה מאיטה את התגובה מעצם טיבה. ברטון ממליץ להפריד בין הזמן לחשיבה, ולבקש להתחיל בכתיבה רק אחרי שלוש שניות לפחות. אותו הדבר כשפונים לשיח בזוגות - קודם מקדישים כמה שניות למחשבה, ורק אז משתפים. 
  4. שרה קוטינגהאט ממליצה לתכנן מראש את השאלות, להחליט על רמת הקושי שלהן ולקבוע את זמן ההמתנה מראש (למשל 3 שניות לשאלה קלה ו-10 שניות לשאלה קשה). בנוסף, היא ממליצה להסביר ללומדות/ים, במידה והמצב החדש מרגיש מוזר עבורם, מה אתם עושים ומדוע. 
  5. זכרו שלכולנו נטייה טבעית להערכת יתר של זמני ההמתנה (נדמה לנו שאנחנו מחכים, בפועל- אנחנו לא) בכיתות רגילות וגם מקוונות - אפשר לשקול שימוש באמצעים כמו הקלטת השיעור בוידאו או באודיו כדי לקבל מדד אובייקטיבי.

לצפייה נוספת: 

קרייג ברטון ובראדלי בוש מדברים על החשיבות של זמן המתנה לתרגול מועיל בכיתה והקשר לתרגול שליפה, על זמן ההמתנה האופטימלי לפי המחקרים, על ההטיות שיש למורות ולמורים (שחושבים שהם מחכים אבל בפועל - לא בהכרח!), על התאגרים בהוראה מקוונות, ועל השיפור שהם חוו כמורים בכיתה שלמדו לשנות את ההרגלים שלהם (אפשר להפעיל תרגום אוטומטי לעברית או לערבית):

מקורות:

Barton, C. (2023). Tips for Teachers: 400+ ideas to improve your teaching. John Catt.

Rowe, M. B. (1986). Wait time: Slowing down may be a way of speeding up!. Journal of teacher education, 37(1), 43-50.

October 28, 2025
אפרת פירסט