פרופ' ברק רוזנשיין היה פרופ' לפסיכולוגיה של החינוך באוניברסיטת אילינוי, ומחקריו לאורך השנים עסקו בהוראה אפקטיבית. המאמר הזה שהתפרסם בפורמט הפופלרי של הז'ורנל American Educator הפך לאורים ולתומים של מקצוע ההוראה במקומות רבים.
המאמר מונגש כאן לנוחיותכם, כמובן שגם המקור נגיש ומומלץ מאוד. אמנם יש פה עשרה עקרונות, אבל כפי שתראו, הם משולבים ומשלימים זה את זה. תקציר המאמר לפניכם, ויש גם קישור לפוסט ולוובינר מוקלט בסוף!
מחקר קוגניטיבי - איך המוח שלנו רוכש ומשתמש בידע? מהם היכולות וגם המגבלות העקריות? איך מתגברים עליהן?
מחקר שדה על אסטרטגיות של מורות ומורים מעולים - מחקר שעקב אחר אסטרטגיות של מורות/ים בכיתה (למשל בדיקת הבנה, מתן פיגומים בלמידה) והשווה אותם להישגי התלמידות/ים שלהם. המחקר מתמקד במורות/ים שהתלמידות/ים שלהם השיגו את הרווחים הלימודיים המשמעותיים ביותר.
מחקר אודות אסטרטגיות קוגניטיביות שתומכות בלמידה של משימות מורכבות - מחקר אודות פעולות הוראתיות שמאפשרות ללומדים לרכוש מיומנויות מורכבות - כמו חשיבה בקול רם, מודלינג ודירוג המשימות.
אז מהן הפעולות שעושות ועושים מורות/ים טובים כדי לאפשר ללומדים וללומדות שלהם ללמוד בצורה מועילה, ולאפשר יישום בטווח הארוך?
1. חזרה יומיומית על ידע משיעורים קודמים: לחיזוק הקשרים וחיזוק יכולת השימוש בידע.
מורות/ים מעולים שאליהם התיחסו המחקרים, השקיעו בכל תחילת שיעור שמונה דקות בממוצע לחזרה על ידע קודם: על ידי בדיקת שיעור בית ותיקון שגיאות חוזרות, חזרה על תרגילי חשבון חשובים, אוצר מילים או מושגים מרכזיים. כמו כן, בצעו חזרה מכוונת על ידע קודם ומיומנויות שרלוונטיים לביצועים בשיעור הנוכחי.
במהלך חזרה בתחילת שיעור מומלץ להתמקד בידע שחשוב שיהפוך בהמשך לזמין ואוטומטי (כמו מושגים חשובים, תרגלים בסיסיים בחשבון וכיוב').
2. הצגת ידע חדש בשלבים קטנים: כדאי להציג ידע חדש במנות קטנות, ולאפשר לתלמידות/ים לתרגל בעצמם לאחר כל שלב.
זיכרון העבודה שלנו מוגבל, ואנחנו יכולים לעבד רק מספר קטן מאוד של פריטים בכל עת. יותר מידי ידע חדש בבת אחת - עלול לבלבל, לייצר עומס, ולפגוע בהבנה ביכולת היישום. לכן, מורות/ים יעילים, מלמדים רק מקטע קצר בכל פעם ואז תומכים בתרגול הידע עד להתבססותו. אפשר לעשות זאת באמצעות שימוש במגוון דוגמאות, הדגמות או פתרון שאלות על הלוח ובדפי עבודה או חוברות. מורות ומורים יעילים השקיעו זמן רב יותר בפעילויות אלו שהיוו חזרה על הידע החדש (במחקר אחד: מורות/ים מצויינים השקיעו בכך 23 מתוך 40 דקות שיעור בממוצע לעומת 11 דקות בלבד אצל אחרים).
למשל, הוראה של מיומנות מורכבת, כמו למשל סיכום פסקה, כדאי לחלק לשלבים קטנים מלווים בהדגמה, והזדמנות תרגול. רק בסוף התהליך- מחברים את כל השלבים לכדי מסימה אחת (למשל: זיהוי נושא הפסקה, זיהוי הרעיון המרכזי, זיהוי הפרטים התומכים - כל חלק מודגם ומתורגל בנפרד, רק בסוף מתרגלים את המיומנות השלמה).
3. שאילת שאלות רבות - וכל התלמידות/ים עונות/ים: מאפשר תרגול וחיבור ידע קיים וחדש. הוא גם משקף למורה את מידת ההבנה.
שאלות הן דרך מעולה לתרגל ידע שזה עתה נלמד ולחבר אותו לידע קודם. מורות/ים מצויינים שואלים שאלות רבות יחד עם ההסברים שלהם, ומדגישים גם שאילת שאלות המשך לתשובות המתקבלות מהלומדות/ים, וזאת כדי לעודד עיבוד עמוק יותר ושיח משמעותי. כדי לאפשר לכל הלומדות/ים להנות מהיתרון של העיבוד העמוק כדאי לחשוב על דרכים שמאפשרות לכולם להשתתף, כמו למשל:
4. הדגמה אישית של דרך חשיבה או דרך פתרון בעיות: הדגמה מפחיתה את העומס על זיכרון העבודה ותומכת בהתחלת יישום
פתרון בעיות או יישום משימות מורכבות דורשים הכוונה ותמיכה. כשהמורה מדגימ/הבקול של שלבי החשיבה, או מדגימ/ה בפועל את פתרון כל שלבי הבעיה (בחשבון למשל) זה עוזר לתלמידות/ים להתמקד בדרכי הפתרון בהדרגה במקום להתמקד בפתרון או בתוצר המוגמר. מחקרים הראו שדרך זו של הדגמת פתרון (נקרא גם worked examples - דוגמאות פתורות) נמצאה כיעילה מאוד בחשבון, מדעים, כתיבה והבנת הנקרא.
דרכים נוספות לתמוך בתהליך התחלת היישום הן באמצעות הנחיות קצרות לביצוע, תבניות לפתרון, פתרון בכתב שלב אחר שלב, תרגילים פתורים חלקית להשלמה - כל אלו עוזרים לכל התלמידות/ים ובעיקר למי שהשלבים לא היו ברורים להם מלכתחילה מה שמנע מהם להצליח במשימה.
5. ליווי והדרכה בתרגול ידע חדש: זמן המושקע בתרגול מלווה ומודגם משפר את איכות הלמידה
ידע חדש שרק נלמד חייב להיות מתורגל כדי שישמר בזיכרון ארוך הטווח, ויהיה זמין בהמשך לשליפה ולפתרון בעיות. עיבוד עמוק של הידע באמצעות שאלות טובות או משימות הכוללות סיכום של הידע עוזרות בכך. המשוב גם הוא חשוב כדי להמנע מהתקבעות תפיסות שגויות. המחקרים מראים שיש חשיבות לתרגול בהדרכת המורה ושמורות/מורים שמשקיעים יותר זמן בתרגול מלווה ומודרך לאחר שלב ההקניה הקצר הראשוני הם אפקטיביים יותר. הוראה קצרה בלבד ואחריה עבודה עצמאית בדפי עבודה למשל, עשויה להיות יעילה פחות - משום שהיא כוללת יותר מידי טעויות ודורשת לרוב להשקיע זמן בלמידה מחודשת. ההמלצה היא להשקיע בהדרכה צמודה של התרגול לפני שפונים לתרגול עצמאי, כדי לשפר את הלמידה ואף לחסוף זמן. בדיקת הבנה היא אחת הדרכים לעשות זאת:
6. בדיקת הבנה: בדיקת הבנה לעיתים קרובות מסייעת למנוע תפיסות שגויות ומבטיחה שהלמידה מתקדמת בכיוון הנכון.
המחקרים מראים שהזדמנויות תכופות לבדיקת הבנה עוזרות לעבד את הידע ולזכור אותו, ומאפשרות למורה לגלות תפיסות שגויות בהתהוות. מורה יכול/ה לבדוק הבנה באמצעות שאלות, בקשה לסכם את הידע עד כה, לחזור על ההנחיות, לבקש להגיב על תגובה של תלמיד/ה אחר/ת, או להסביר את עמדתך. הלומדות/ים מקבלים הזדמנות לעבד את הידע באופן פעיל ולייצר קישורים, והמורה מבינ/ה על מה כדאי לחזור. דרך פחות אפקטיבית לעשות זאת היא פשוט לשאול "האם הכל ברור?" או "למישהו יש שאלות?" ואם אין תשובה פשוט להמשיך הלאה.
כולנו מבינים שלמידה היא לא תהליך של "העתק-הדבק" וכל לומד/ת צריכה למעשה לבנות את הידע שלה בעצמה. לשם כך נדרשות הזדמנויות לעשות זאת בזמן השיעור, כולל הזדמנויות לטעויות ותיקונן. אנחנו יודעים שטעויות קורות בעיקר בהתחלת התהליך, ולכן חשוב לתת את ההזדמנויות הללו בסמוך ללמידה ובאופן מדורג ומודרך - בנוכחות המורה.
7. הקפדה על שיעור הצלחה גבוה בזמן התרגול בכיתה: 80% תשובות נכונות בזמן התרגול בכיתה מנבאים הצלחה
המחקרים מראים שלא רק מספר השאלות שהמורה שואל/ת והזמן המוקדש לכך בכיתה חשובים, אלא גם שיעור הצלחה גבוה - כלומר שרוב התשובות שהלומדות/ים משיבים נכונות.
הדרך להשיג את שיעור ההצלחה הזה הוא שילוב של הגורמים שנזכרו לעיל: ללמד במנות קטנות, לשאול שאלות אחרי כל מקטע, לשאול מספיק שאלות על מנת לבסס את הידע החדש לפני שעוברים לחלק הבא, ובאופן שבו כל הלומדות/ים מקבלים הזדמנות לענות באופן פעיל.
שיעור הצלחה כזה עוזר לנו לוודא שההבנה טובה, שלא מתרגלים טעויות, ושהלומדות/ים מפתחים תחושת מסוגלות תוך כדי תרגול בכיתה. כל האלמנטים הללו חשוביים, עוד לפני שפונים לתרגול עצמאי בשיעורי בית או בדרכים אחרות.
8. תכנון פיגומים למשימות מאתגרות: ספקו לתלמידים פיגומים זמניים לשימות מורכבות, ומסירים אותם בהדרגה.
המחקר מראה שמשימות מורכבות דורשות הכוונה ולמידה מדורגת. הרעיון הוא לאפשר תמיכה בביצוע, עד לביצוע עצמאי בסוף הדרך. כדאי לתכנן "פיגומים" שיתמכו בביצוע כמו: הדגמה ראשונית על ידי המורה, תוך הדגמה של דרך החשיבה בקול רם, כתיבת הוראות מכווינות על כרטיסיות, יצירת רשימות השלמה (צ'קליסט), או דוגמה שלמה שניתן להשוות מולה. כמובן שכדאי להתמקד בטעויות נפוצות ומקומות שמוכרים כמאתגרים במהלך המשימה.
הלומדים והלומדות לא רק מקבלים תמיכה בפתרון בעיה מורכבת, אלא גם רוכשים דרכים להתמודד עם בעיות דומות בעתיד.
9. לדרוש ולנטר תרגול עצמאי: תרגול עצמאי עם אחוזי הצלחה גבוהים נחוץ כדי להביאא מיומנויות שנלמדו לרמה של שטף ו"ביצוע אוטומטי"
אחרי הקניה ותרגול מודרך מגיע שלב בתרגול העצמאי, שבו הלומדות/ים עובדים לבד. כדי להביא ידע ומיומנות לרמה של יישום שוטף או אפילו רמת אוטומציה נדרשות חזרות תרגול רבות אפילו עד למצב של "למידת-יתר" (Over-learning) - כלומר מצב שבו ממשיכים לתרגל גם אחרי שהשגנו את מטרת התרגול.
האוטומציה היא מרכיב חשוב מאוד משום שהיא מאפשרת ללומדים וללומדות לפנות את משאבי הקשב שלהם לידע חדש ולהיבטים מתקדמים יותר של הידע שנלמד. זהו למעשה המרכיב המאפשר ביצועים ברמות חשיבה ומיומנות גבוהות. שטף ואוטומציה הם מרכיבים חיוניםי כמעט בכל מיומנות בסיסית.
- זה אומר שחשוב להקדיש זמן לתרגול עצמאי גם בכיתה וגם מחוץ לה.
- התרגול העצמאי צריך להיות דומה לתרגול המודרך, עם שונות קלה. הלומדות/ים צריכים להיות מוכנים לתרגול העצמאי, ואין כוונה שדווקא התרגול העצמאי יפגיש אותם עם אתגרים חדשים או ברמת קושי גבוה ממה שתרגלו באופן מודרך.
- מחקרים מצאו שתרגול עצמאי בכיתה שבמהלכו המורה מסתובב/ת ומספקת משוב קצר וממוקד לכל אחד או אחת, מעלה את רמת המעורבות.
- תרגול שנעשה בדרך של שיתוף פעולה בין עמיתים עשוי להועיל מאוד ללומדים ולומדות, גם למתקשים מביניהם. בתרגול עם עמיתים יש הזדמנות לחדד את ההבנה באמצעות הסברים זה לזה וכן לקבל משוב אחד מהשניה.
10. לזמן חזרה ותרגול ברמה שבועית וחודשית: תרגול חוזר ומרווח נחוץ לצורך חיזוק הקשרים בין פרטי הידע ושימוש "אוטומטי" בהם.
כדי ליצור גוף ידע בתחום מסויים, שמייצג ידע משמעותי ומקושר היטב, שניתן לשלוף מהזיכרון ארוך הטווח וליישם בו בקלות (נקרא גם "סכמה") צריך לתרגל אותו פעמים מרובות ולאורך זמן. יכולת כזאת להשתמש בידע בתחומים שונים, היא אחת המטרות החשובות של מערכת החינוך.
ידע מקושר ומתורגל שניתן לשליפה מהזיכרון בקלות, מאפשר יכולות חשיבה גבוהות ומורכבות יותר, משום שהוא חוסך מקום בזיכרון העבודה ומונע עומס יתר. עומס קוגניטיבי, כאמור לעיל, הוא אחד הגורמים המגבילים המשמעותיים של יכולת החשיבה האנושית. תרגול מספק של ידע קודם הוא הפתרון הטוב יותר למצב הזה.
לכן יש חשיבות רבה לחזור על ידע שנלמד בעבר בדרכים שונות ומוגוונות ולאורך זמן. כדי להפוך למומחים, חשוב לחזור ולתרגל פעמים רבות.
תוכניות לימודים אשר יש בהם הזדמנות לחזרה על החומר, למשל - חזרה על ידע קודם ביום קבוע מידי שבוע, מועילה לתלמידים, גם ביסודי וגם בחטיבה העליונה. החזרות הללו מאפשרות ללומדים וללומדות לרכוש את המיומניות ולבצע אותן בביטחון ובהצלחה, גם בהקשרים חדשים.
לסיכום, העקרונות הללו נסמכים על שלושה מקורות מידע שונים: מחקר על למידה אנושית, מחקר על אסטרטגיות הוראה שמניבות תוצאות, ואסטרטגיות שפותחו כדי לתמוך בלמידה של משימות מורכבות. אף על פי כן, העקרונות אינם סותרים אלא משלימים זה את זה. העובדה הזאת מחזקת את התוקף של האסטרטגיות הללו ואת הבסיס להאמין שאנו מפתחים כאן הבנה מבוססת מחקר של "אומנות ההוראה".
לקריאה ולצפיה מומלצת נוספת: טום שרינגטון הוא מורה ומנהל לשעבר, סופר פורה בתחום מדעי הלמידה עבור נשות ואנשי הוראה, כתב בלוג פופולרי שמסביר את חשיבות העקרונות הללו עבור כל המורות והמורים באשר הם, ואף מחלק אותם לארבע קטגוריות לאורך תהליך הלמידה: חזרה על ידע קודם, שאילת שאלות, רצף הסברים והדגמות, שלבי התרגול. החלוקה הזאת מארגנת את העקרונות ומאפשרת שימוש בהם לצורך תכנון מהלכי למידה/הוראה. החלוקה הזאת מופיעה בפוסטר המצויין והבהיר הזה.
ויש גם וידאו של טום שרינגטון מתוך וובינר אודות העקרונות ואת דרך יישומם בכיתות לימוד.
Rosenshine, B. (2012). Principles of instruction: Research-based strategies that all teachers should know. American educator, 36(1), 12.
