הוראה ישירה

הוראה ישירה היא מושג שגור, הרבה פעמים בהשוואה לסוגי הוראה אחרים (למשל למידה בדרך החקר), ולעיתים קרובות בהקשר פחות חיובי 😕. אבל לפני שנשפוט - האם הוראה ישירה זה טוב או לא טוב, בואו נבדוק מה זה באמת, וגם מה זה לא, מה אומרים המחקרים ולאילו מסקנות הם מובילים... שנצלול?

מהי הוראה ישירה?

הוראה ישירה היא בעיקרון הוראה בהובלת מורה: המורה מגדירה יעדים לשיעור במושגים של ידע, מיומנויות ו\או ערכים, ומובילה את שלבי הלמידה של הידע החדש, ואת הפעילויות של כלל הלומדות והלומדים.

בהוראה ישירה מושם דגש על השגת יעדי הלמידה כפי שהוגדרו באופן מועיל ויעיל, ועל מאמץ להבטיח ככל האפשר את השגת היעדים על ידי כל הלומדים והלומדות, כלומר מדובר על תהליך שלוקח אחריות על התוצאות.

 מבחינת המושגים, אפשר לדבר על הוראה ישירה ומפורשת. לפעמים זה נקרא הוראה ישירה ולפעמים הוראה מפורשת*, גם באנגלית זה נקרא Direct instruction או explicit instruction. בתוך התחום הזה יש מגוון של דרכים ושיטות ספציפיות, אבל המאפיינים הכלליים דומים.

(*להוראה מפורשת יש גם פירוש מעט שונה ומתייחסים אליה לפעמים כהוראה שמשיימת את הפעילות הקוגניטיבית של הלומדים, כלומר הוראה של מטה-קוגניציה מפורשת. )

‍

סביר להניח שעולות הרבה שאלות: האם זו הוראה ממוקדת מורה? המורה מחליטה לאן מגיעים ואיך מגיעים לשם? האם ההוראה הזאת יעילה או שהיא פשוט נוחה יותר למורה? האם לא נכון יותר ללמד בדרך החקר? האם זו דרך הוראה שמותאמת לימינו? האם ניתן לפתח באמצעותה מיומנויות חשיבה גבוהות? 

הרבה שאלות טובות, ננסה לתת תשובות:  

האם הוראה ישירה היא הוראה ממוקדת מורה?

הוראה ישירה היא הוראה בהובלת המורה אך ממוקדת בצרכים של הלומדות/ים. זיגפריד אנגלמן, שפיתח את אחת השיטות המובילות והמועילות להוראה ישירה היה ידוע ביכולת המופלאה שלו לראות את דרך החשיבה של הלומדים דרך העיניים שלהם ולהתאים את דרכי הוראה לשלבי הלמידה, כדי לתת ללומדים בדיוק את מה שהם צריכים. ההנחה היא שכולם יכולים ללמוד, ושיש דרכים יעילות במיוחד לעשות זאת. לכן הוראה ישירה כוללת לרוב רצף דינאמי מאוד של פעילויות למידה-הוראה - שהמורה מנחה, וכל הלומדים והלומדות בכיתה נמצאים באינטראקציה תכופה וממוקדת שמובילה תחושת הצלחה ומסוגלות:

• הוראה של יחידות תוכן קצרות ומומקדות - המורה מלמדת בכל פעם רק דבר אחד באופן קצר ממוקד, שהוכן מראש, מוסבר היטב ונקי מתוספות מיותרות מכל סוג (תוכן, קישוט, אנקדוטות, הרחבות וכו').
• ההוראה מתמקדת בהנגשה של רצף דוגמאות הגיוני שעוזר ללמידה הדרגתית של העיקרון - מתוך הבנה שללמידה מדוגמאות היא מהלך למידה אנושי בסיסי וחיוני והבנה של עיקרון מופשט מתבססת על סדרה של דוגמאות.  הדוגמאות מסודרות כך שהן חושפות הבט נוסף בכל פעם. 
• תרגול של הידע שנלמד בדגש על תמיכה בלומדות/ים שמתפוגגת בהדרגה -למשל מתחילים בהסבר, עוברים להדגמה, אז לתרגילים עם תמיכה חלקית ולבסוף תרגילים לפתרון עצמאי. פרקטיקה נוספת המוכרת בהקשר הזה היא "I do, We do, You do" - כלומר המורה מדגימה, המורה מבצעת עם התלמידות/ים יחד, התלמידות/ים מבצעים לבד, כשהמורה נוכחת. כדאי לראות את הסרטון הקצר בתחתית העמוד👇🏽
• מעורבות גבוהה ותכופה של כל הלומדים והלומדות - בשיעור המורה מסבירה רק למשך כמה דקות שאחריהן הלומדים מקבלים הזדמנות לבדוק הבנה, להגיב, לבדוק את עצמם ולתרגל. מושם דגש על כך שכל פעילות תזמן הזדמנות למענה לכל הלומדות/ים במגוון דרכים: כולם עונים יחד, כל אחד עונה לחבר, שימוש בלוחות מחיקים אישיים, כתיבה במחברת ועוד. דגש נוסף הוא לתת הרבה הזדמנויות כך שכל הלומדים והלומדות יצליחו לענות על שאלות רבות שיעניקו להם תחושת מסוגלות. אחוז תשובות נכונות גבוה (80%) מסמן שאפשר להתקדם.
• המורה בתורה, אוספת כמה שיותר מידע על מצב הלומדות/ים מתוך התגובות שלהם ויכולה להגיב בזמן אמת, למשל  לפי המודל של הוראה מגיבה, שהוא דוגמה להוראה ישירה המיושמת היטב. השם הוראה מגיבה (Responsive teaching) נבחר על מנת להדגיש את היתרון שביכולת של המורה לאסוף מידע ולהגיב בהתאמה תוך כדי שיעור ואחריו.

‍לסיכום ביניים, אמנם מדובר במודל הוראה מובנה ומאורגן שמתוכנן מראש על ידי המורה, אבל הוא נועד להבנות חווית למידה פעילה מאוד (הממוקדת במיומנויות הנלמדות), שמספקת הזדמנויות רבות לתרגול ולמשוב. כשרמת השאלות מותאמת היטב לרמת הלומדות/ים הם חווים הרבה חוויות הצלחה בכל שיעור, מה שמשפר את המוטיבציה שלהם. ההוראה מציבה אתגרים, אך מאפשרת לעמוד בהם באופן מודרך והדרגתי. הוראה ישירה בדרך הזאת מיישמת את כל העקרונות של רוזנשיין להוראה מועילה, שנמצאו במחקרים כדרכים מועילות שמורות/ים מעולים משתמשים בהן בהצלחה. רכיב חשוב נוסף בהצלחה - הוא ההתלהבות וחיבור של המורה, והיכולת לשמור על אוירה נלהבת וחיובית. 

‍

הוראה ישירה היא בעצם הוראה פרונטלית או הוראה בסגנון מע"מ, או שלא?

להוראה פרונטלית או מע"מ (מורה עומדת מלמדת), נקשרה בתרבות העכשווית שלנו הילה שלילית. אנחנו מדמיינים או שמתארים לנו מורה שעומדת מול טורים של תלמידות/ים ומשועממים. המורה מדברת, התלמידים פאסיביים, והלמידה איננה יעילה. בצדק נשמעות הקריאות להפחית סוג זה של הוראה. אך חשוב להדגיש שהוראה ישירה לא נועדה להיות הוראה מהסוג הזה. היא מנוהלת על ידי המורה, אך היא דינאמית ומקפידה על רמת מעורבות גבוהה מאוד. ולא רק זאת - יש הקפדה על כך שהמעורבות תהיה מהסוג הרצוי (ממוקד בידע החדש) וברמה הנכונה. אמנם על פניו קל לקטלג הוראה ישירה כהוראה מסורתית שעבר זמנה, אבל חשוב לדעת שמדובר למעשה באחת מדרכי ההוראה היעילות והמועילות ביותר לתלמידים.

הנה למשל התייחסות של פרופ' אדם לפסטיין, מתוך ראיון עם פרופ' יורם הרפז ב"הד החינוך" (2013): 

בישראל "הוראה פרונטלית" היא מונח מגונה וחבל שכך. לא רק שצריך להבחין בין הוראות פרונטליות שונות, אלא גם להיזהר מגינוי גורף שלהן. ההוראה הפרונטלית לצורותיה אינה גרועה כל כך כפי שמקובל לחשוב, והיפוכה אינו טוב כל כך כפי שמקובל לחשוב"

הוראה ישירה באמת יותר יעילה משיטות אחרות?

התשובה הקצרה היא 'כן'. הוראה ישירה נמצאת במחקרים פעם אחר פעם כדרך הוראה מוצלחת, שמשיגה את מטרותיה ביעילות.

מחקר ותיק ושאפתני בארצות הברית בשנות השישים והשבעים, הגדול והמקיף ביותר מסוגו, השווה תשע גישות להוראה ואת השפעתן על שלושה מדדים: מיומנויות אקדמיות בסיסיות, מיומנויות פתרון בעיות, והערכה עצמית. הוראה ישירה (בפורמט מסויים ומוגדר, שקיים עד היום), על אף שסווגה כגישה שנועדה לקדם מיומנויות בסיסיות, הורא ישירה היא היחידה מבין כל השיטות שהראתה שיפור ניכר בכל שלושת המדדים (ניתן להתרשם מגרף התוצאות כאן).

גם מחקרים עדכניים יותר כמו המחקר הזה של חברת מקינזי על נתונים מהאיחוד האירופי על בסיס תוצאות מבחני PISA - מראה שהוראה ישירה ברוב השיעורים בשילוב עם למידת חקר בחלקם - הוא השילוב המועיל ביותר:

אז מה ההבדל בין הוראה ישירה ולמידת חקר? מי יותר מועילה ובמה הכי כדאי לבחור?

כאמור, אחד ההקשרים שבהם הוראה ישירה מופיעה הרבה היא בהשוואה ללמידת חקר. הטיעון הוא שהוראה ישירה היא ממוקדת במורה ואילו הוראה חקר ממוקדת בלומד/ת. לרוב הטיעון הוא בעד דרך החקר ופחות בעד ההוראה הישירה. אבל אם הגעת עד לכאן, כנראה הבנת שזאת השוואה פשטנית מדי, ושיש טעם להתייחס אליה על בסיס מה שאנחנו יודעים על דרכי למידה מועילות.

מאמר קלאסי שפורסם לראשונה ב- 2006 ומאז בגרסאות מונגשות נוספות (Clark et al. 2012) עורר תשומת לב ואף שינוי של ממש בחשיבה של נשות ואנשי חינוך ברחבי העולם. במאמר חוקרים מובילים מתחום מדעי הלמידה מערערים על התפיסה שלמידה בדרך החקר היא הבחירה הרצויה תמיד. הם מדגישים שהרעיון צמח בעקבות פרשנות של תיאוריות למידה קונסטרוקטיביסטית (פיאז'ה למשל), לפיהן כל אחד בונה את הידע שלו בעצמו. אבל מסבירים שלמידה בדרך החקר היא לא הדרך היחידה, וכנראה גם לא בהכרח הטובה ביותר, לעשות זאת. הבנייה של ידע מתרחשת כתוצאה מפעילויות קוגניטיביות מגוונות, חשיבה על שאלת חקר פתוחה, היא רק אחת מהן. יותר מזה, הם טענים שלמידה כזאת ממעטת לקחת בחשבון שיקולים קוגניטיביים חשובים אחרים כמו המגבלה של זיכרון העבודה והסכנה לעומס קוגניטיבי, וכן הצורך בהתקדמות ממוקדת ומודרגת בפיתוח מיומנות חדשה. החוקרים מצביעים על כך שלמידת חקר דורשת יותר מידי בשלב מוקדם מידי - צריך לרכוש ידע, להבין את המטרה, לשאול שאלות טובות ולתכנן את המסלול. כל אלו מהווים עומס קוגניטיבי גדול מידי שלומדות/ים בתחילת הדרך מתקשים להתמודד איתו - וכתוצאה הם לומדים מעט מאוד מהתהליך, ופעמים רבות עסוקים ב"להראות עסוקים" אבל לא לומדים כמעט דבר. הוראה ישירה מתמודדת בדיוק עם האתגרים הללו ועוזרת ללומדים להבנות ידע באופן פעיל ובהדרגה, ולכן מתאימה יותר לשלבי הלמידה הבסיסיים. למידת חקר, לעומתה, יכולה להתאים ללומדים מתקדמים יותר. שילוב מוקדם מידי או גורף מידי של למידת חקר עלול לפגוע בלמידה של מי שעדיין לא רכשו את הבסיס.

המחקר תומך במסקנות הללו, בראיון שצוטט לעיל פרופ' לפסטיין מתאר: 

"מחקר גדול של ג'ון האטי שבחן את האפקטיביות של שיטות הוראה כפי שהיא נמדדת בהישגים לימודיים, מצא שההוראה הישירה הרבה יותר אפקטיבית מלמידת חקר או למידה מבוססת פרויקטים (גודל אפקט של 0.59 לעומת 0.31 ו־0.20). כמו כן מחקרים רבים על למידה בקבוצות מראים כי תלמידים בקבוצות מחכים בלי לעשות דבר, לעתים קרובות עם "לעשות דבר" – לפטפט ולהפריע, עד שהמורה מתפנה אליהם ומקדישה להם שתיים־שלוש דקות של תשומת לב. זה, כמובן, לא הכרחי. ישנן דוגמאות מוצלחות של למידת חקר ולמידה מבוססת פרויקטים, אך יישום מוצלח שלהן הוא קשה ונדיר יותר ממה שנהוג לחשוב. "

‍

כפי שלפסטיין מציין בסייפא, ללמידת חקר יש פוטנציאל תיאורטי, אבל יישום מוצלח שלה הוא לא נפוץ. אפשר לשער שהסיבה היא שיישום מוצלח בפועל דורש שילוב מושכל של רכיבי הוראה ישירה בהתחלה ורכיבי למידת חקר בהמשך, יחד עם תמיכה והדרכה מתאימה לקהל ולשלב.

מסתבר שהשאלה היא לא באיזו דרך כדי לבחור- הוראה ישירה או למידה בדרך של חקר - אלא מתי ובאיזה שלב נכון ליישם כל אחת מהגישות. הוראה ישירה מועילה יותר ללומדים בתחילת הדרך, הוראה בדרך החקר מועילה ללומדים מנוסים יותר. רצף למידה נכון יכול לתת מענה לכלל הלומדות/ים ולא להשאיר אף אחד מאחור. חשוב לציין שלא מדובר רק בעניין של גיל או מסגרת לימודים (יסודי, על-יסודי, אקדמיה), אלא בעיקר במידת השליטה בגוף התוכן שעל הפרק ולכן המסקנות נכונות ללמידה בכל הרמות. כמובן שאיך בדיוק, הקצב, המינונים וסוג הפעילות - כל אלו הן החלטות של המורה לפי הקשר הלמידה ומאפייני הלומדים. השילוב המושכל בין השיטות המועילות, בזמן הנכון ובשלב הלמידה, על בסיס הידע שמגיע ממדעי הלמידה - שם טמון כנראה הסוד להוראה מועילה.

פרופ' לפסטיין מסכם: 

"אז מה שחשוב זה הפעילות הקוגניטיבית שבה התלמידים מעורבים, ופעילות כזאת נוצרת באינטראקציה בינם לבין המורה, בינם לבין עצמם, בינם לבין המטלה, וכל זה בתוך הקשר של תרבות כיתתית ובית ספרית. הוראה טובה נותנת משימות שדורשות חשיבה ויודעת לעבוד עם המחשבות של התלמידים – לגרות אותן, להפגיש ביניהן, לבנות עליהן, לפתח אותן וכו'. היא יודעת גם לטפח תרבות כיתתית שבה העיסוק הביקורתי המשותף ברעיונות הוא חלק משגרת החיים המשותפים."

הוראה ישירה קיבלה ומקבלת יחסי ציבור פחות טובים, בוודאי בהשוואה ללמידה בדרך החקר. היום, הרבה בזכות הבנת הערך של מדעי הלמידה, אנחנו לומדים להתייחס להשוואה הזאת בדרך יותר ביקורתית ומבוססת. אופנות חינוכיות באות והולכות, לא פעם כבתנועת מטוטלת. כנשות ואנשי מקצוע מעולים אנחנו צריכים שיהיו לנו הכלים להתייחס באופן ביקורתי, מקצועי ומושכל לאופנות, למקורן, למחקר, ולהשפעה שלהן על איכות הלמידה שהלומדים והלומדות זוכים לחוות - באחריותנו למצוא עבורם את האיזון הנכון שיאפשר לכולם לבנות את הבסיס כדי לצמוח לגובה.

‍

להשראה נוספת, מומלץ לצפות במורה המיתולוגית, אניטה ארצ'ר (6 דק') מסבירה את הרעיון ונותנת כמה עצות טובות להוראה ישירה טובה ומועילה, ולשילוב מושכל עם הוראת חקר וכן להתרשם ממקורות המידע הנוספים להלן:

‍

לקריאה ולהאזנה נוספת: